ראיינה תמר דרסלר מעריב 1.5.2018
עשרות אלפי פלסטינים עובדים באישור בישראל, רובם בתנאי שכר מחפירים, כ־110 שקלים ליום עבודה מלא, חצי משכר המינימום. בשנת 2017 נחתם הסכם קיבוצי פורץ דרך הנוגע לעובדים פלסטינים ב"מוסך צרפתי", אחד המוסכים הגדולים באזור התעשייה מישור אדומים שבשטח C. אחד השותפים להישג הזה היה יואב גל־טמיר (36), שעובד בשבע השנים האחרונות בארגון העובדים מען ונאבק למען זכויות העובדים הפלסטינים בישראל.
מקובל לחשוב שעובדים פלסטינים לא מתאגדים ולא מוחים בגלל חששם שיפוטרו. איך אתם מתמודדים עם זה?
“זה נכון, היה לנו מקרה מוצלח של מאבק עובדים במוסך בירושלים. העובדים התאגדו, ואף על פי שראש המאבק פוטר וישב שנתיים ללא עבודה, הם ניצחו. זה מקרה חריג כי הם היו עובדים מקצועיים וחזקים יחסית, ועדיין המאבק שלהם היה קשה ולקח ארבע שנים. בעקבות הניצחון שלהם, שכלל את החזרתו של ראש המאבק לעבודה, אנחנו רואים מעסיקים שקצת מיטיבים את התנאים, מנסים להפריש לפנסיה כדי שלא לעורר מאבקים דומים. ועדיין, רוב העובדים האלו עובדים ללא תנאים, בשכר זעום, ואין מי שידבר עבורם. אנחנו רואים היום הרבה יותר פניות של עובדים שרוצים להתאגד. הנושא הזה של הסדרת זכויות גם לעובדים פלסטינים לא נמצא בדיון הציבורי, והוא צריך להיות כי הוא משפיע עלינו כחברה".
אתה מתייאש לפעמים?
“אסור לי להתייאש. בסופו של יום, האנשים האלו צריכים ללכת לעבודה. אלו עובדים חלשים ואני צריך להיות שם ולהציע דרך פעולה לשינוי. אנחנו מאמינים בסולידריות ובאיחוד מאבקים. הרבה פעמים אני רואה אנשים שנאבקים למען מטרה אחת ולא רואים מטרות של מאבקים אחרים – זו לא סולידריות בעיניי. סולידריות זה להיאבק גם כשזה לא המאבק האישי שלך".
