עאידה, בת 36, הגרה בביתוניא שבגדה המערבית, ילדה את בתה ב־27 ביולי 2025 בבית חולים ברמאללה. כעובדת שכירה באזור התעשייה עטרות שהוא חלק מירושלים, היא מקבלת תלוש שכר ממעסיקה הישראלי וממנו מנכה המעסיק ומשלם את דמי הביטוח הלאומי. הזכות לתשלום מהביטוח הלאומי שמגיעה לעאידה ולעובדים תושבי הרשות הפלסטינית שמועסקים בישראל, מוגבלת מאד.
לין, בת 42, תושבת שכונת ג'בל אל־מוכבר שבירושלים, נשואה לתושב הרשות הפלסטינית. לזוג שישה ילדים, ארבעה מהם מתחת לגיל 18. לין היא עקרת בית, והמשפחה מתקיימת בקושי רב מהכנסה מזדמנת של בן זוגה, שמנוע כבר שנתיים מלהיכנס לישראל ולעבוד בה.
עולא, בת 50 משכונת אל־ת’ורי בירושלים, מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי, שמשולמת בתנאי שהתושב/ת מתייצב/ת באופן קבוע בלשכת התעסוקה.
כתבתו של דניאל דולב ב"שומרים" וב"מקו" חושפת בחריפות את הליקויים בשרותי הבריאות בירושלים המזרחית. בניגוד למרפאות ברחבי הארץ, המופעלות ישירות על ידי קופות החולים, מרבית המרפאות בחלק הפלסטיני מנוהלות על ידי קבלנים שמונעים על ידי הגדלת הרווח ולא על ידי איכות השרות המונגש לתושבים. כך למשל אנו מוצאים תופעות פסולות של העסקת רופאים ללא רשיון, מיעוט הפניות של מטופלים למומחים והעברת חולים רבים לחדרי מיון שעמוסים בחולים שיכול היה להיות להם מענה איכותי בקהילה.
כמו עובדות רבות במערכת החינוך בירושלים המזרחית, גם רחמה מוצאת עצמה כל קיץ בחופשה ללא תשלום. רחמה, אשה בת 59 ואם לשבעה ילדים המתגוררת בכפר עקב בצפון ירושלים מועסקת כמלווה לתלמידים באחד מבתי הספר בעיר. גם השנה עם סיום שנת הלימודים ביוני היא מצאה עצמה שוב ללא הכנסה במהלך חופשת הקיץ.
בחודש יוני האחרון מצא את עצמו ע'סאן, תושב שכונת צור באהר בירושלים, בעיצומו של משבר אישי וכלכלי. בן 31, גרוש ואב לשניים – בת בת שש ובן בן תשע – עבד כמפעיל מנוף ופרנס את ילדיו ואת גרושתו. אך אז, בתוך זמן קצר, פוטר מעבודתו ונאלץ להתמודד עם מצב חדש: בית המשפט השרעי קבע שהחזקה על ילדיו תעבור אליו. מה שנדמה היה כהתחלה חדשה בחייו, הפך למאבק בירוקרטי מתיש מול הביטוח הלאומי.
שמס מבית חנינא, ירושלים, בת 27 ואם לשלושה, הועסקה כעובדת נקיון במשך כשנה. באוגוסט 2024 היא ילדה ויצאה לחופשת לידה. בתום חופשת לידה משולמת של 14 שבועות היא החליטה שברצונה להשאר בבית ולטפל בתינוק ולא לחזור לעבודה. כאשר פנתה לקבל דמי אבטלה התברר לה שהיא לא זכאית לקבל את הקצבה שכן לא סיימה את עבודתה באופן רשמי.
נרימן מתגוררת בשכונת ואדי אל-ג'וז בירושלים המזרחית החל מפברואר 2024. היא רווקה בגיל 50 שחיה בגפה. היא נסתה למצוא עבודה בעיר אך נדחתה שוב ושוב. הוריה נפטרו, ובין חמשת אחיה לא נמצא מי שיסייע לה. לפני כשנה היא הגישה בקשה לביטוח הלאומי, לקבלת קצבה להבטחת הכנסה.
ריהאם, צעירה בת 20 מירושלים המזרחית, הפכה לאמא בפעם הראשונה – רגע מרגש במיוחד.
לצד השמחה הגיע גם תסכול: מענק הלידה וקצבת הילדים לא שולמו לה.
למרות מצעד הדגלים האלים שהתרחש בירושלים, למרות האווירה המפלגת של שנאה ומלחמה, כתב "הארץ" ניר חסון מספר לכולם את מה שגם אנחנו ב"מען ארגון עובדים" – רואים בעבודת השטח שלנו: ירושלים המזרחית ואיתה ירושלים בכלל עוברות מהפכה שקטה – נשים מובילות שינוי. זהו סיפור אופטימי של העצמה נשית ושותפות פלסטינית ישראלית.
