
נשים ערביות: לא ניתן לחלק מהחברה לכפות עלינו מה מותר ומה אסור. השינוי חייב לבוא מתוכנו
גילוי דעת של ארגוני נשים ערביות גילוי דעת אמיץ ויוצא
גילוי דעת של ארגוני נשים ערביות גילוי דעת אמיץ ויוצא
היתה זו אסיפה יוצאת דופן שאורגנה על ידי ארגון העובדים מען וסינדיאנת הגליל. הנשים שהשתתפו בכינוס, שציין את יום האשה הבינ"ל במתנ"ס בבאקה אל-גרביה ב- 7 למרץ, היו נלהבות וגאות, ולא לשווא. מדובר בארגונים של נשים עובדות ויוצרות, מהגליל, מהמשולש ומהגדה המערבית שלקחו את גורלן בידיהן, ובאמצעות העבודה והיצירה שינו את חייהן וחיי סביבתן.
ראיון עם ופא טיארה, רכזת פרויקט נשים בעבודה של ארגון העובדים מען על מאמציה לפתוח מקומות עבודה לנשים ערביות בענף החלקאות בישראל. כתבה של השומר הצעיר
מאה וחמישים עובדות חקלאות גדשו את מתנ”ס אל-חוארנה בכפר קרע ב-15.12, בכינוס שכותרתו “לשילוב נשים ערביות בעבודה”. עצם נוכחותן אחרי יום עבודה קשה מפריכה את הטענה המקובלת שנשים ערביות אינן רוצות לעבוד.
העלאת שעור האגרות והמס על עובדים זרים בהצעת התקציב לשנת 2015 מכשירה את המשך היבוא של עובדים זרים, ותשאיר את עובדות החקלאות ופועלי הבניין באבטלה.
יתה זו פגישה יוצאת דופן: שבע אמניות ופעילות חברתיות יהודיות ו- 12 נשים ערביות עובדות ישבו סביב שולחן עמוס כל טוב, בסניף של ארגון העובדים מען בבאקה אל-ג’רביה, ושוחחו. למרות העובדה שנשים ערביות ויהודיות חיות באזורים נפרדים ולא נפגשות בדרך כלל, למרות ההבדלים הגדולים באורח החיים והלבוש, ולמרות מחסום השפה, לא חסרו חיוכים, פרצי צחוק, ומחמאות הדדיות.
בשנים האחרונות משקיעים משרדי ממשלה תקציבים בתוכניות לפיתוח כלכלי ברחוב הערבי, ובשילוב נשים ערביות בשוק העבודה. מזה 9 שנים מנהל ארגון העובדים מען את הפרויקט "נשים וחקלאות" במטרה לסייע לנשים ערביות חסרות מקצוע להקלט בשוק העבודה בישראל באופן ישיר ובתנאי שכר חוקיים. אולם בשטח, למעלה מ-70% מהנשים הערביות אינן עובדות, והעוני הולך ומחמיר.
פורסם בדה-מרקר ביום 9.1.14 מאת טל חרותי סובר.
בישראל מועסקים 25 אלף פועלי חקלאות תאילנדים, בשעה שאלפי נשים ערביות המבקשות לעבוד בחקלאות נותרות ללא עבודה "אנחנו רוצות לעבוד", אומרת אחת העובדות, "אבל המעסיקים מעדיפים את הזרים שעובדים 15 שעות בשכר של שמונה שעות עבודה".
אינסאף, בת 32 ואם לשני זאטוטים, עובדת במרכז המבקרים של עמותת סינדיאנת הגליל לסחר הוגן בכפר מנדא. היא הגיעה למרכז ללמוד קליעת סלים במטרה לשפר את הכנסתה, השתלבה בקבוצת למידה מעורבת של נשים יהודיות וערביות, ותוך זמן קצר התחילה ללמד נשים מהכפר ומחוצה לו.