מאז פרוץ המלחמה, טיפל מען במיצוי זכויותיהם של מעל 300 מתושבי מזרח ירושלים, בתחומים כמו זכויות בעבודה, הבטחת הכנסה, דמי אבטלה, תאונות עבודה, פתיחת מחסומים וקבלת תווי מזון. את ההישגים הללו ניתן לתרגם למעל ל-3 מיליון ₪. מעל ל-40% מהפונים שקיבלו סיוע היו נשים.
תקשיבו לדברים האמיצים שאמרה ופא טיארה, רכזת השטח של מען – ארגון עובדים באזור המשולש ופעילה חברתית, בהפגנה בצומת כרכור אתמול: "דמוקרטיה חיונית לכולנו יהודים וערבים. דמוקרטיה היא תנאי ההכרחי ליציאת החברה הערבית ממצב העוני והפיגור שבה היא נמצאת. הלאומנות הקיצונית של בן גביר וסמוטריץ מופנית נגד ערבים אבל מטרתה לרסק את החברה הליבראלית בישראל. הגזענות המופנית נגדנו משמשת כסות לשליטת ההומופוב אבי מעוז על חינוך הילדים של כולם. זה מרשם לאסון שאנו – יהודים וערבים – חייבים להלחם נגדו ללא פשרה."
מה שהיה אמור להיות מובן מאליו, לצערנו לא קרה בפועל, וב- 25.2.2021 הגשנו יחד עם עורכת הדין עביר ג'ובראן מ"האגודה לזכויות האזרח" עתירה לבג"ץ בדרישה שגם תושבי ישראל דוברי הערבית יוכלו לתקשר עם שירות התעסוקה בשפתם. באותו זמן, מגפת הקורונה הייתה בשיאה, לשכות התעסוקה היו סגורות, ורוב התקשורת נעשתה באמצעות האינטרנט, הודעות SMS ומענה טלפוני. אך אף אחד מהשירותים הללו לא היה מונגש ומתורגם לשפה הערבית. עובדה זו בלטה במיוחד בתקופת הקורונה, כאשר האבטלה הייתה גם היא בשיאה.
במאי 2018 התקבלה החלטה 3790 ״לצמצום פערים כלכליים חברתיים ופיתוח כלכלי במזרח ירושלים״. דו״ח זה נכתב בפברואר 2022 , כ־ 4 שנים לאחר ההחלטה, ושנתיים לאחר פרוץ משבר הקורונה.
נשים ממזרח ירושלים המעוניינות לממש את זכותן לצאת לעבוד, נתקלות בקשיים רבים, החל מאי ידיעת השפה העברית, תחבורה ציבורית בלתי סדירה, מחסור במסגרות לילדים, והעדר הכשרה מקצועית מתאימה. לא פלא שאחוז המועסקות שלהן הוא הנמוך בישראל. כבר ב- 2018 אחוז המועסקות ביניהן בגילי העבודה העיקריים (25-64) ירד ל- 17,699 נשים, המהוות 25% מכלל הנשים בגילאים האלו. לא ברור כמה מהן נשארו עובדות לאחר פרוץ הסגרים, וההערכה היא כי הן אבדו כשליש ממקומות העבודה שהיו להן.
נשות ירושלים המזרחית סובלות מהדרה חריפה משוק העבודה– העדר השכלה ושליטה בשפה העברית, העדר מסגרות לגיל הרך, תחבורה ציבורית דלה ומנותקת מהתחבורה הציבורית של מערב העיר, ומכשולים נוספים הניצבים בפניהן כחומה בלתי עבירה ודנים אותן ואת כלל אוכלוסיית ירושלים המזרחית לעוני חריף.
בניגוד גמור למתבקש במצב של אבטלת שיא, מיהרה המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה לקדם בחודש שעבר הצעה להתיר כניסה של 4,000 עובדים מחו"ל לבתי אבות.
רבאב כבהא סיימה את קורס המטפלות הגריאטריות בהלל יפה ב- 1 לאוקטובר 2017, והיום היא מטפלת סיעודית בבית אבות "עד 120". רצינו לדעת מה דעתה על השינוי שהיא עברה ואם היא מרוצה ממנו. היא ילידת כפר קרע בת 36, היום מתגוררת עם בעלה, שעובד במפעל, בברטעה, אם ל-4 בנות בגילאי 10-14. היא סיימה 12 כיתות לימוד, ובגרות חלקית, ורצתה להמשיך ללימודים גבוהים אבל המצב הכלכלי לא אפשר זאת.
התעודות שחולקו למשתתפות ממוספרות ורשומות באגף הגריאטרי של משרד הבריאות, ומקנות לבוגרות ההכשרה מעמד רשמי, כפי שהסבירה וכטר. הארוע היה חלק מפיילוט להכשרת נשים ערביות כמטפלות סיעודיות שנפתח בשיתוף בין ארגון העובדים מען, האחראית על סטנדרטים גריאטרים במשרד הבריאות, ובית הספר האקדמי לסיעוד בהלל יפה, אשר קיים כבר שלושה קורסים כאלו, והכשיר עד כה 63 מטפלות. מעל למחצית בוגרות ההכשרה החדשה כבר נקלטו בעבודה, ואליהן תצטרפנה המטפלות החדשות.
