בעקבות תאונת המשאית המחרידה בנשר, שנהרגו בה 6 בני אדם, הזדרזו הכל להאשים את הש.ג., והצביעו על כך שהנהג ביצע עבירות תנועה רבות. אבל האחראים לתאונות המחרידות הנגרמות ע"י משאיות הם בראש ובראשונה בעלי חברות התובלה, המחצבות והמפעלים, שלוחצים על הנהגים להעמיס מעל המותר, ועוברים על הוראות הבטיחות; מבנה הענף, שבו קציני הבטיחות מועסקים על ידי בעלי החברות, שמעלימים עין מתקלות ועברות ונותנים תעודות הכשר לרכבים בלחץ הבעלים; ומשרד התחבורה, שמעלים עין ממצב של הזנחה פושעת ואנרכיה בענף התובלה, ואינו דואג לאכיפה.
ארגון העובדים מען שמאגד נהגי משאיות קובע שמדובר בתאונה שאפשר היה למנוע. במשרדי מען הצטברו עדויות רבות של נהגים על כך, כי רשמית הם מוחתמים על טופס המזהיר אותם לא להעמיס מעל התקנות, ובפועל דורשים מהם להעמיס מעל התקן. אין זה נדיר שקציני בטיחות ידחו טענותיו נהגים אודות מעצורים לא תקינים או צמיגים במצב קשה, ישלחו אותם לעבודה למרות הסיכונים, וידרשו מהנהגים לשתוק. זאת בנוסף לדרישה מנהגים לעבוד שעות ארוכות מהמותר. אחרי הכל הם מקבלים את משכורותיהם מבעלי החברות, וגם הם חוששים למשרתם. אך כאשר נהגים מתאגדים ומנסים להקים ועד במטרה לשים גבולות להתנהלות זו, הם נתקלים בפיטורים שרירותיים ואיומים.
במקום לטפל במערכת המושחתת והרקובה נוח לכולם להפיל את הבעיה על הנהג. אולם ללא טיפול שורש בענף, התאונה הבאה היא רק שאלה של זמן. השאלה היא איפה משרד התחבורה? איפה אגף הפיקוח? צריך לעשות טיפול שורש בענף התובלה וליצור סטנדרטים מחמירים של בטיחות שעות עבודה ופיקוח. שינוי עמוק ביחס אל הנהגים ובמעמדם חייב לעמוד במרכז המהפכה שענף התובלה צריך לעבור. רק נהגים שמועסקים בשכר הוגן, בתנאים בטיחותיים ובשעות עבודה על פי החוק, יכולים למנוע את המשך התאונות.
