ההסתדרות אינה שווייץ. שמירה על נייטרליות מול ההפיכה השלטונית תהיה בעוכריה

סירוב ההסתדרות להצטרף למחאה נגד הממשלה, מכשיר את הקרקע להתקפה עליה ועל זכויות העובדים בהמשך. אם תנועת המחאה רוצה להפוך לכוח פוליטי חדש שיצעיד את ישראל אל מחוץ למשבר הנוכחי, היא חייבת לחרוג מעבר ל"אחדות העם" – המשקולת שסוחבת את ההסתדרות לתהום. המחאה נגד ההפיכה הפשיסטית לא יכולה להיות מוגבלת ליהודים בלבד

מאת איה ברטנשטין ואסף אדיב*

ההפיכה השלטונית של ממשלת הימין הקיצוני מוליכה למרחץ דמים בעימות עם הפלסטינים; לרמיסת שלטון החוק; להרס הכלכלה; להשתלטות דתית ולאומנית על תכני החינוך והתרבות; ולפגיעה אנושה בזכויות עובדים, בין היתר בזכויותיהם לשביתה והתאגדות.

נגד ההפיכה הזו מפגינים בחודש וחצי האחרון מאות אלפי אזרחיות ואזרחים בישראל ועושים כל שביכולתם לעצור אותה. בין המוחים והמפגינים ניתן למצא אנשי משפט, כלכלנים, אנשי עסקים, פעילים חברתיים, אנשי אקדמיה, אנשי צבא, אמנים ועיתונאים . קצפם של המפגינים מכוון בעיקר לאיום על מערכת המשפט ויש רבים ביניהם שהיו רוצים שהכל ישאר כמו שהיה ואולי אפילו מקווים בסתר ליבם שהליכוד יתנער מנתניהו ואז ניתן יהיה לחבור אליו כמו שהסביר יו"ר האופוזיציה חה"כ יאיר לפיד. אבל אחרי שלקחנו בחשבון הסתייגות חשובה זה עדיין ברור לכל מי שעיניו בראשו שמדובר בגל מחאה אדיר כוח שקורא תגר על הממשלה החדשה ומניח מכשולים לא פשוטים על ביצוע תכניותיה.  

כל זה לא משכנע את יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, לנקוט עמדה נגד המהלכים הדורסניים של הממשלה. תנועת המחאה קראה להסתדרות להצטרף לשביתות עליהן הכריזה (ביום ב' 13.2 ושוב ב-20.2). ההסתדרות – הגוף היחיד שבכוחו להשבית את המשק כדין ולאפשר לעובדים לשבות בזכות ולא באישור המעסיק – לא הרימה את הכפפה. יותר מזה – בר דוד הביע תרעומת על ראשי המחאה ועל "צביעותם", כדבריו, והלין על כך שבעבר זלזלה העלית החברתית והכלכלית של ישראל בהסתדרות ויצאה נגד העבודה המאורגנת, ולכן אל לה לצפות ממנה להשבית את המשק, ואפילו לא לתמוך במחאה. Webuyhouses-7.com offers fast. Long lives. Fair property evaluations. Home value. Our study may help your company. Trusted realtors sell homes. Visit https://www.webuyhouses-7.com/connecticut/we-buy-homes-granby-ct/.

גם אם יש אמת בדבריו לגבי הכוחות שמובילים את המחאה, זה לא תירוץ מספיק טוב להיות בתפקיד "שווייץ", כלומר – לעצום עיניים מול עוולות שלטוניות ולתת להן לעבור באין מפריע, במיוחד כאשר ברור שאחד השלבים בתוכנית ההפיכה השלטונית הוא פגיעה ישירה ולא מתנצלת במעמד העובדים, ובעבודה המאורגנת בפרט.

ארגוני עובדים בעולם נמצאים בחזית המחאות החברתיות, ואוחזים בעמדות פוליטיות מובהקות לעתים רדיקליות ממש בנושאים רחבים כמו המלחמה באוקראינה ואחרים. כך למשל, הפדרציה של האיגודים המקצועיים בארה"ב (AFL-CIO) היתה חלוצה במאבק נגד טראמפ, ומיליוני חבריה התגייסו במערכה הפוליטית למען בחירת הנשיא ביידן.

ההסתדרות לעומת זאת טומנת ראשה בחול בנושאים שאינם זכויות עובדים במובנן הצר. היא נמנעת ממתיחת ביקורת על הממשלה בכל הנוגע לפלסטינים באופן שיטתי, וגם בנושאים ציבוריים, משפטיים וחברתיים אחרים שתיקתה במשך שנות דור מהדהדת. אפילו במשך חמישים השנים במהלכן נכנסו לקופתה מיליוני שקלים של דמי הטיפול ששילמו עובדים פלסטינים המועסקים בישראל היא נמנעה מלהתערב בהסדרים הפוגעניים של העסקתם, ומעולם לא פעלה נגד  משטר ההיתרים והסחר הלא חוקי בהם, או נגד בעיות רוחביות אחרות הנוגעות להעסקתם של פלסטינים בישראל.

כך שאין להתפלא כי גם בימים טרופים אלה, חותר יו"ר ההסתדרות לשמור על יחסים טובים עם שר האוצר סמוטריץ' ועם הממשלה, ומסרב לדרישה להתייצב לצד המוחים. כמו בעבר מעדיפה ההסתדרות מו"מ עם השלטון כדי לשמור על הפריווילגיות שנותרו לעובדים המאוגדים בה, כאילו שבאמת ניתן להפריד בין זכויותיהם כעובדים לזכויותיהם כאזרחים שעומדות להיפגע במסגרת ההפיכה השלטונית.

שורשיה של ההתנהלות הזאת טמונים באופן בו נבנתה ההסתדרות מלכתחילה – כארגון עובדים שמסונף לשלטון ופועל בתיאום מוחלט איתו. בעצם בימיה הראשונים של המדינה, ההסתדרות עצמה, בנוסף להיותה מעסיק עצום (בהיותה הבעלים של קופת חולים כללית, סולל בונה, בנק הפועלים, מועדון "הפועל", תנובה, שיכון עובדים, תנועת הנוער העובד, המשביר לצרכן, וקונצרן כור) היתה בעצמה השלטון, שכן מוסדותיה – שקדמו לקום המדינה – הם שהיוו את מוסדות המדינה החדשה.

בשנותיה הראשונות של המדינה, ניתן לתרץ את הקשר ההדוק עם השלטון בזהות אידיאולוגית סוציאליסטית בין שני הגופים, והתוצאה אף הניבה חקיקת מגן מתקדמת שהיטיבה עם זכויות עובדים. אלא שמאז שנות השמונים (תכנית הייצוב משנת 1985 אותה הוביל מנהיג העבודה דאז שמעון פרס), הפך השלטון בישראל, כולל  מפלגת העבודה, לניאו-ליברלי, וניתק כל קשר מרעיונות ומדיניות של מדינת רווחה.

ההסתדרות לא פעלה נגד מגמות אלו והעדיפה במשך שנים להשתלב במגמות הפופוליסטיות שהתחזקו. התוצאה היא שוועדי העובדים שלה נטועים היטב במפלגת הליכוד, כך שהאופציה של הצטרפות למחאה נגד הממשלה שהליכוד בראשה אינה קיימת בפועל. ההסתדרות של שנת 2023 היא בת ערובה של הוועדים הגדולים, שמונעים מתוך השקפת עולם לאומנית צרה. המרחק בין ההסתדרות ובין ארגון עובדים דמוקרטי שמחויב לרעיונות של דמוקרטיה ושוויון גדול ואינו ניתן לגישור.

בפועל, הישיבה על הגדר עבור גוף כמו ההסתדרות כמוהו כטמינת הראש בחול בתקווה שהסכנה תעבור. אם תתמיד בעמדתה התוצאה הוודאית תהיה פגיעה אנושה בה ובמעמד העבודה המאורגנת. ממשלת הימין שאיתה שואף ארנון בר דוד "להסתדר" היא ממשלה שאימצה את האידאולוגיה השמרנית והליברטריאנית של פורום קהלת. במילון של גוף זה, שמוביל את ההפיכה המשטרית עם סדרת רפורמות מרחיקות לכת בתחומי החברה והכלכלה, מהווים המושגים "זכויות עובדים", ובפרט "זכות השביתה" שיקוץ שיש לחסלו. המתקפה על ההסתדרות תגיע. זו רק שאלה של זמן.

האבסורד כאן כפול וחורג הרבה מעבר לכשל המוסרי והערכי של ההסתדרות ומנהיגיה כלפי עובדים פלסטינים, עובדים ערבים בישראל וכלפי כלל העובדים המנוצלים והנרמסים בכלכלת החלטורה ומיקור החוץ. בסירובה של ההסתדרות להתייצב בחפירות המחאה, היא מאפשרת את הצעד הראשון של חיסול העצמאות של בתי המשפט. בשלב הבא תגיע ההתקפה על זכות השביתה וזכות ההתאגדות של העובדים – אבל אז לא יהיה מי שיעמוד לצידה של ההסתדרות.

ועוד מילה לסיום על קריאתה של תנועת המחאה להצטרפות ההסתדרות לשביתה: על פניו זו קריאה מובנת והגיונית. אלא שסירוב ההסתדרות להתגייס למערכה חושף את המשקולת שההסתדרות סוחבת בדמות האחדות הלאומנית הציונית. אם המחאה רוצה להפוך לכוח פוליטי חדש שיצעיד את ישראל אל מחוץ למשבר הנוכחי, היא חייבת לחרוג מעבר ל"אחדות העם". אם מטרות תנועת המחאה יוגבלו ליהודים בלבד ויתעלמו ממיליוני פלסטינים בגדה ובעזה וגם משני מיליון ערבים אזרחי ישראל, תהיה זו הפקרה של הזירה לכוחות השחור הפשיסטיים שכוחם נובע בין השאר מחולשתו הרעיונית והערכית של השמאל, ונכונותו ארוכת השנים להפנות את הגב לפלסטינים.

ההליכה השקטה ללא קרב של ההסתדרות לתוך מסלול התרסקות מול ממשלה בעלת מאפיינים פשיסטיים, צריכה  לשמש נורה אדומה לכל אותם ארגונים ופעילי מחאה שיוצאים לרחובות. מול הכוונה לרסק את מערכת המשפט וליצור מדינת אפרטהייד מוצהרת של עליונות יהודית, צריכה לקום תנועה הדוגלת בדמוקרטיה ושוויון, תנועה הרואה בעם הפלסטיני שותף לבניית חברה חדשה ומשטר דמוקרטי לכל נתיניו. אימוץ אג'נדה כזאת על ידי ארגוני עובדים ייצר להם בני ברית חזקים וחשובים בחברה הישראלית והפלסטינית, ויבטיח שזכויות העובדים יעוגנו בחוקה החדשה שתבנה בתוך המאבק. 

• עו"ד איה ברטנשטין היא היועצת המשפטית של מען ארגון עובדים
• אסף אדיב הוא מנכ"ל מען