מאה וחמישים עובדות חקלאות גדשו את מתנ”ס אל-חוארנה בכפר קרע ב-15.12, בכינוס שכותרתו “לשילוב נשים ערביות בעבודה”. עצם נוכחותן אחרי יום עבודה קשה מפריכה את הטענה המקובלת שנשים ערביות אינן רוצות לעבוד.
יתה זו פגישה יוצאת דופן: שבע אמניות ופעילות חברתיות יהודיות ו- 12 נשים ערביות עובדות ישבו סביב שולחן עמוס כל טוב, בסניף של ארגון העובדים מען בבאקה אל-ג’רביה, ושוחחו. למרות העובדה שנשים ערביות ויהודיות חיות באזורים נפרדים ולא נפגשות בדרך כלל, למרות ההבדלים הגדולים באורח החיים והלבוש, ולמרות מחסום השפה, לא חסרו חיוכים, פרצי צחוק, ומחמאות הדדיות.
בשנים האחרונות משקיעים משרדי ממשלה תקציבים בתוכניות לפיתוח כלכלי ברחוב הערבי, ובשילוב נשים ערביות בשוק העבודה. מזה 9 שנים מנהל ארגון העובדים מען את הפרויקט "נשים וחקלאות" במטרה לסייע לנשים ערביות חסרות מקצוע להקלט בשוק העבודה בישראל באופן ישיר ובתנאי שכר חוקיים. אולם בשטח, למעלה מ-70% מהנשים הערביות אינן עובדות, והעוני הולך ומחמיר.
מזה 8 שנים אני עובדת בפרויקט נשים וחקלאות של ארגון העובדים מען. אני ממש מרגישה שאני נלחמת נגד הזרם. כמות הפניות אלי מצד נשים שמחפשות עבודה בצורה נואשת, ממש מתחננות שאמצע להם עבודה, עולה בהרבה על מקומות העבודה שאני מסוגלת לפתוח עבורן. רוב החקלאים שאני פונה אליהם אומרים בנימוס – אין לי צורך בעובדות, יש לי עובדים תאילנדים.
השבוע השתתפתי בכנס יוצא דופן שכותרתו: "סחר הוגן/העסקה הוגנת". הכנס, באונ' תל אביב (22 לחודש), גם פתח את אירועי שבוע לחם ושושנים, שמתמקד בצורך לשלב נשים ערביות בשוק העבודה על מנת להוציא אותן ואת משפחותיהן מעוני כרוני שכלל וכלל אינו מחויב המציאות.
הכנס יערך ביום ראשון ה-22.12, אוניברסיטת תל אביב, בניין נפתלי
בחודשים האחרונים מורגש לחץ גובר של נשים ערביות חסרות מקצוע המחפשות עבודה במשרד ארגון העובדים מען הפועל בבאקה אל-ע'רבייה. ופא טיארה, האחראית על פרויקט נשים וחקלאות של מען מדווחת כי בעקבות פרסום מודעה המציעה עבודה בבית אריזה גדול באתרי אינטרנט מקומיים היא מקבלת מזה מספר שבועות לא פחות מ-60 טלפונים ביום, וכי מעולם לא נתקלה בהענות כה גדולה.
אינסאף, בת 32 ואם לשני זאטוטים, עובדת במרכז המבקרים של עמותת סינדיאנת הגליל לסחר הוגן בכפר מנדא. היא הגיעה למרכז ללמוד קליעת סלים במטרה לשפר את הכנסתה, השתלבה בקבוצת למידה מעורבת של נשים יהודיות וערביות, ותוך זמן קצר התחילה ללמד נשים מהכפר ומחוצה לו.
"פעם נשים באום אל פחם לא יצאו לעבוד", אומרת עולא, "אבל היום הכל נהיה יקר, אי אפשר לחיות, ואנשים מתרגלים שנשים יוצאות לעבודה. לנו לדור הצעיר של הנשים, נמאס לשבת בבית בלי פרנסה ולחכות לגואל. הבעיה היא שבכפר משלמים על חודש מלא מה שבחוץ מקבלים על שמונה ימי עבודה!
נתוני הלמ"ס המצביעים על פערי השכר האדירים בין גברים לנשים ובין יהודים לערבים זכו לכותרות בולטות ויועלו לדיון דחוף בועדת הכספים של הכנסת. לא שהם לגמרי מפתיעים, אבל פרסומם מביך את ישראל גם מול עצמה וגם מול ארגון המדינות המפותחות, וחושף את נקודת התורפה שלה. פורסם בסלונה ב 7.11.2013
