יוסף מששה (35 שנה), שנהרג בתאונה במפעל חיפה כימיקלים דרום ביום א' 10.6, היה עובד קבלן של המפעל. בהודעה שפרסם המפעל מייד אחרי התאונה, בה נפצע עובד נוסף, צוין בהבלטה שהעובדים שנפגעו הם עובדי קבלן חיצוני, וכי הוכרזה חזרה להמשך עבודה סדירה במפעל. לאמור – הם לא שלנו ואין לנו אחריות עליהם.
עובדי הקבלן בישראל של 2018 – אומת הסטארט אפ שנתניהו אוהב להתגאות בה – חיים, עובדים ומתים בצל. שכר נמוך, העדר זכויות סוציאליות, ואפילו בקרות תאונה המפעל ממהר לחזור לעבודה סדירה. עובדים בלי זכויות ומתים ללא כבוד.
יש נטייה לחשוב כי עובדי קבלן הם עובדי כפיים חסרי השכלה בלבד – טעות! כשמדברים על עובדי קבלן מדברים על כולנו – מורים לאמנות ומוסיקה, עובדי עמותות, מטפלים ומטפלות, עובדי בנין, עובדות משרדים וניקיון ומי לא. גם אם לא כולם חשופים לסכנת תאונות קטלניות כמו בענף הבניין, הרי הזלזול בכבודם ובזכויותיהם של עובדים כה רבים הורג. פיזית ונפשית. גם מורים ועובדי משרד.
את המצב הזה חובה לשנות ואפשר לשנות. דוגמא חיה לאפשרות להשיג שינוי היתה ההפגנות של עובדים ומובטלים שערכו עשרות אלפי תושבי הבירה הירדנית עמאן בשבועות האחרונים. בהפגנות השתתפו אלו לצד אלו, מהנדסים, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים, עובדים ומובטלים, שמחו על העלאת מסים, שחיתות, והעלאת מחירי מוצרי היסוד. הלחץ הציבורי שם הניב פרי ובתום שבוע של הפגנות נסוג השלטון וביטל את הצווים והגזירות.
מה שהירדנים עשו אפשר וצריך לעשות גם כאן. עובדים שרוצים לשנות את מעמדם ומצבם יכולים לפנות לארגון העובדים מען שמסייע להתאגדות והשגת זכויות עובדים.
