בפברואר 2017 חתם ארגון העובדים מען על הסכם קיבוצי ראשון מסוגו שמסדיר את תנאי העסקתם של עובדי מוסך צרפתי הפלסטינים במישור אדומים. עד שהתאגדו העובדים במען, היה שכרם נמוך מהמינימום, ללא זכויות סוציאליות ואף ללא תלושי שכר תקינים. בעקבות ההסכם הקיבוצי במוסך, אנו עדים לתופעה של מעסיקים רבים באזור התעשייה שהעלו את שכר העובדים לשכר המינימום והחלו להנפיק תלושי שכר מסודרים, בכדי לשמור על עובדיהם מרוצים ובכך למנוע מהם לפנות לדרך ההתאגדות. אך האם תנאי המינימום מספיקים? הניסיון מלמד שלא, ושיש איך לשפר את המצב.
כ-30 אלף עובדים פלסטינים מהגדה המערבית מועסקים באזורי תעשייה ובתוך ההתנחלויות עצמן, מתוכם אלפים מועסקים במישור אדומים, מזרחית לירושלים, ובאזור התעשייה ברקן, דרומית לשכם. רוב העובדים בהתנחלויות מועסקים עד היום בתנאי ניצול קשים, כאשר לעתים קרובות פועל נאלץ לעבוד עבור 120 ₪ ליום עבודה של 12 שעות, ללא זכויות סוציאליות ואף מבלי שהמעסיק ינפיק לו תלוש שכר, בניגוד לדין. הרבה מהעובדים אינם מסוגלים לתבוע את המעסיק לאחר מכן, בין היתר מכיוון שלעתים אין בידם הוכחה למספר שעות העבודה או בכלל הוכחה שהועסקו על-ידי המעסיק. במקרה הטוב תביעה נגד המעסיק תשיג לעובד פיצוי חלקי, אך המשמעות היא איבוד מקום העבודה. באזור התעשייה ברקן הגדילו המעסיקים לעשות ויצרו "רשימה שחורה" של עובדים שהגישו תביעות נגד מעסיקיהם, ומנעו מאותם עובדים לקבל עבודה שוב באזור.
למצב מורכב זה יש להוסיף את שיעור האבטלה הגבוה ברשות הפלסטינית ואת העובדה ששכר של עובד מקצועי בערים הפלסטיניות לא עולה על 2,000 -2,500 ₪ בחודש. עובד פלסטיני ש"הצליח" למצוא מעסיק ישראלי בהתנחלות או באזורי התעשייה יחשוב עשר פעמים לפני שיסתכן באובדן מקום העבודה ואז יאלץ להסתמך על היצע העבודה בתוך שטח הרשות עם שכר נמוך עוד יותר.
את מעגל הקסמים הזה שברו עובדי מוסך צרפתי שעה שהחליטו בשנת 2013 להתאגד במסגרת ארגון העובדים מען ולהקים ועד עובדים ראשון של פועלים פלסטינים במקום עבודה ישראלי. התגובה הראשונה של המעסיק היתה העלאה לשכר המינימום באופן גורף לכלל עובדי המוסך, דבר ששיפר את שכרם בכ- 1,000 ₪ בחודש.
לאחר 4 שנים של מאבק קשה, פיטורים של יו"ר ועד העובדים, תלונות שווא במשטרה, והחזרת יו"ר הוועד לעבודה על ידי בית-הדין הארצי לעבודה, נאלץ לבסוף המעסיק לחתום עם ארגון העובדים ב- 2017 על הסכם קיבוצי תקדימי שהבטיח לעובדים לא רק את זכויותיהם המינימליות אלא גם פיצוי על חובות עבר והתקדמות בשכר על פי דרגות מקצועיות וותק. השכר של העובדים עלה באופן משמעותי וכיום המוסך נחשב למקום העבודה הטוב ביותר באזור התעשייה.
תוצאות המאבק נתנו אותותיהם גם במקומות עבודה נוספים באזור. מאז החתימה על ההסכם נודע לפעילי ארגון העובדים מען שמעסיקים רבים השוו את השכר של עובדיהם לשכר המינימום, בניסיון לרצות את עובדיהם ולמנוע מהם את המוטיבציה ליזום התארגנות. תלושי משכורת של עובדים שפנו אל ארגון העובדים הראו שמעסיקים החלו להנפיק תלושים מסודרים ואף להפריש לקרנות פנסיה, דבר אשר היה נדיר עד לאחרונה.
גם אם המוטיבציה של המעסיקים היא הרצון להימנע מהתארגנות עובדים, המגמה של שיפור התנאים היא מבורכת וחיובית. אך היא אינה סוף פסוק. ראשית, עד היום נותרו מספר רב של עובדים, בעיקר צעירים או עובדים לא מקצועיים, הממשיכים לעבוד בתנאי ניצול, בשכר נמוך וללא תלושים. שנית, עובדים מקצועיים ומנוסים – לדוגמא עובדי תעשייה ותיקים, נגרים, מסגרים או מכונאים, לא צריכים להסתפק בשכר המינימום, בעיקר כשלוקחים בחשבון שבדרך-כלל הם המפרנסים היחידים במשפחתם.
הניסיון של עובדי מוסך צרפתי מראה את הכוח הרב שיש לעובדים כאשר הם מתארגנים ומקימים ועד עובדים, גם כאשר מדובר באחת מקבוצות העובדים המוחלשות ביותר בישראל – עובדים פלסטינים. זהו הכלי היחיד בידי הפועלים המועסקים בהתנחלויות לשפר את תנאי העסקתם ולשמור על מקום העבודה. המעסיק אולי ישלם את המחויב ממנו על פי חוק (ואולי לא), אך לא יותר מזה. על מנת להבטיח את זכויותיהם ואת קיומם בכבוד, שומה על העובדים הפלסטינים, כמו גם על חבריהם בישראל, להצטרף לארגון עובדים ולחתור להסכם קיבוצי.
ארגון העובדים מען, שחרת על דגלו את מסר השוויון והשלום, מהווה כתובת טבעית לעובדים פלסטינים שמתאגדים באזורים אלו. הצטרפו אליו עוד היום.