ביום האישה הבינלאומי שחל ב- 8 במרס, התכנסו ביפו נשים ערביות, יהודיות ופליטות כדי לציין את התנגדותן לגירוש פליטים ומבקשי מקלט. הארוע נערך בחסות ארגון העובדים מען בתיאטרון היהודי ערבי בעיר, ולא ניתן היה להכניס סיכה לאולם. גדשו אותו נשים המאורגנות במען מאזור המשולש ומזרח ירושלים, נציגות של ארגונים המאוגדים במען ושל ארגוני סיוע לפליטים.
את האירוע הנחתה חנאן זועבי מנאדרה, יו"ר ארגון העובדים מען. מנאדרה, ברכה את המשתתפות, והסבירה שמען כארגון עובדים אינו יכול לעמוד מנגד לאור החלטת ממשלת ישראל לגרש אלפי מבקשי מקלט בחסות הסכמים סודיים למדינות שאינן אפילו מודות בקיום הסכמים עם ישראל, ואשר גורל הפליטים בהן אינו ידוע. ארגון עובדים, שודאג ללחם ולחמאה של עובדיו ומתעלם מדיכוי בוטה של אוכלוסיות שלמות בקרבו מועל בתפקידו, אמרה.
"בימים אלה, אנחנו עדים להתרחשויות פוליטיות באזור המזה"ת. מליוני פליטים נאלצו לברוח מסוריה, מעיראק, מאפריקה, ומקומות שונים בעולם, כל אחד עם הטרגדיה שלו. אני חייבת לציין את הטבח של נשים ואזרחים וילדים חפים מפשע המתרחש היום בגוטה המזרחית (אל-שרקיה) בסוריה, נוכח עיני העולם, שנשאר אדיש, ולא עושה דבר לשים לו קץ, כולל מדינות ערב.
"פליטים שמגיעים לאירופה ולישראל ונתקלים בשני סוגי תגובות. יש מי שנשארים אדישים וסוגרים בפניהם את הדלתות. זו הגישה של טראמפ ופוטין וממשלת נתניהו והימין בכל העולם. ויש מי שאומרים שהעולם הוא אחד, כולנו בני אדם ומגיע לנו לחיות ללא חשש מרצח עם ודיכוי. לא במקרה רוב האנשים והארגונים שנמצאים היום באולם הזה מתנגדים לכיבוש ולגזענות ונוקטים בעמדה אנושית ברורה נגד גירוש הפליטים".
מעט עיניים נשארו יבשות נוכח דבריה של אסמאית מרחציון, פליטה מאריתראה העובדת כיום בועד למלחמה באיידס. אסמאית דיברה בעברית, אותה למדה בשעורים שקבלה בקבוצה שנאספה כל שבוע במרכז מען בחיפה עם הגיעה לישראל. "אני כל כך מתרגשת לראות כאן נשים יהודיות וערביות בלי שום גזענות או בידוד. זה נותן לי כוח. כש'מען' פתח לנו את המשרד שלו זה היה חבל הצלה עבורנו. לא רק למדנו עברית, אלא למדנו להכיר את התרבות שלנו, למדנו להבין מה עברנו בדרך כשיצאנו מארץ המוצא שלנו".
"הגעתי לישראל ב־2011 כיוון שנרדפתי בארץ המוצא שלי. ישבתי בכלא בגלל אמונתי. בתחילה הגעתי לסודאן אבל שם, במסגרת הסכם עם ממשלת אריתראה הם החזירו אותי לארץ המוצא שלי. משם ברחתי שוב, הפעם ללוב. הייתי חסרת הכנסה והייתי חייבת לעבוד. אך גם שם חיי התערערו. באותה תקופה פרצה שם מלחמת האזרחים ,והדרך היחידה שנותרה בפניי היתה לברוח מאותה מלחמה לישראל".
אסמאית סיפרה על חווייתה הקשה בבואה לישראל. "כשהגעתי לארץ, החיים היו קשים. לא היתה נפש חיה שהכרתי. לא היו לי אפילו תחתונים להחליף. בעברי הייתי סטודנטית, ועכשיו התחלתי ללמוד באוניברסיטה של החיים. התחלתי בחיפה, עברתי לתל אביב, רכזתי את המרכז לנשים אריתראיות והיום אני עובדת בוועד למלחמה באיידס ויש לי פרויקט משותף עם ארגון "אסף" לסייע לפליטים. במסגרת עבודתי אני פוגשת נשים מבקשות המקלט. הן חוו עינויים ואונס בדרך לכאן, וכמוני חשבו להתחיל חיים חדשים, אבל כבר שבע שנים אין לנו מנוחה. ולמרות זאת אני לא מרימה ידיים. אני צריכה להילחם למען עצמי, למען הקהילה שלי ולמען הבת שנולדה לי ולבן זוגי. למדתי שלהיות אישה זה כוח".
תשואות רמות ניתנו ללהקת נשות מקהלת ראנה – מקהלה יהודית-ערבית ששרה שלושה שירים. המקהלה נוהגת לשלב בשיריה עברית וערבית ובכך היא שולחת מסר של חזון וחיים משותפים, מסר שהשתקף באווירה ששררה באולם ובדבריהם של יתר הדוברים.
עינה ארדל ייצגה בכנס את קבוצת העובדים והמורים בעמותת "יד ביד" שהתאגדה במסגרת ארגון העובדים מען. היא מורה לשפות, היתה פעילה בהתאגדות במען, והיא משוררת. היא ספרה על ההתאגדות, וקראה אחד משיריה "היינו אמהות" שאף תורגם והוקרא בערבית. שלוש תלמידות ערביות מבית הספר 'יד ביד' בירושלים, שציינו בבית ספרן את יום האשה הקריאו טקסטים שכתבו.
מיכל שדה נציגת ארגון 'רופאים לזכויות אדם' (רל"א), , דברה הן בשם ועד העובדים המאוגדים במען, וספרה על ההסכם הקיבוצי שמען חתם בשמם, והן בתור ארגון המגייס מאות אנשי רפואה בישראל, ערבים ויהודים, לפעולות סיוע וטיפול בפלסטינים בשטחים הכבושים, ואשר פתח מרפאה ציבורית ביפו לתושבי האזור שאין להם ביטוח רפואי ובתוכם מבקשי המקלט. " אנו פוגשות את קורבנות מחנות העינויים בסיני, הסובלים מחולי. נשים שעברו שם אונס ועינויים. קשה לתאר עד כמה ענן הגירוש שנוצר פוגע בהן גם אם הן לא מועמדות מידיות לגירוש".
חמוטל סדן דברה בשם ארגון 'המוקד לפליטים ולמהגרים', העומד מזה שני עשורים בחזית ארגוני החברה האזרחית שמסייעים ונלחמים למען מעמדם וזכויותיהם של מהגרים ופליטים בישראל. היא הדגישה את חשיבות חשיפת מצבן של כ־7,000 נשים המהוות כ־20 אחוז מאוכלוסיית מבקשי מקלט בישראל, ואשר מגדולות משפחות ועובדות במצב של אי וודאות מתמיד וסכנת גירוש של בני זוגן וילדיהם.
המשוררת ליסה כץ, משוררת ומתרגמת שירה, שתרגמה שירים של רוב המשוררים העבריים הפועלים כיום לאנגלית קראה את השיר "הפועלים" The Laborers.
וופא טיארה, רכזת פרויקט 'נשים ועבודה' בארגון העובדים מען, הדגישה את האבסורד במצב שמגרשים מבקשי מקלט שכל מה שהם מבקשים זה הזכות לחיות ולהתפרנס בכבוד, ובאותה שעה מביאים עובדים זרים לעשות עבודות שמבקשי המקלט עושים אותם, לטובת חברות כח אדם מושחתות, וקראה לסולידריות אנושית.
חדווה ישכר דברה בשם ארגון 'קו לעובד'. הפועל למיצוי זכויות מבקשי המקלט מול המעסיקים. יש מעסיקים שמנצלים את חולשתם של העובדים מבקשי המקלט ומעבידים אותם ואותן יום שלם ולא נותנים להם שכר. לקול תשואות מהקהל סיפרה חדוה בשנה שעברה טיפלנו בכ־1,400 פניות, כשמתוכן 60 אחוז הן נשים. הצלחנו להחזיר לעובדות ולעובדים למעלה מ־7 מיליון שקל".
הערב הסתיים בקטע שירה של הזמרת האריתראית טירהאס מהרי ולהקתה, שלווה בריקודים ספונטניים של נשים יהודיות, ערביות ומבקשות מקלט, וציין את הנחישות, האופטימיות והסולידריות הנשית במאבק נגד גירושם של הפליטים והפליטות, והבטחת זכויותיהם ומעמדם בדרך החתחתים שאותה הם עוברים.
צפו באירוע במלואו:
