מאז 7 באוקטובר 2023 הפכה החלטת ממשלת ישראל לסגירת המעברים ומניעת כניסתם של עובדים פלסטינים , מִצעד חירום זמני למדיניות קבועה. כ-200 אלף עובדים מהגדה המערבית, מהם כ-120 אלף שעבדו בהיתר בישראל ועוד כ-40 אלף בהתנחלויות, מצאו עצמם בן־לילה ללא פרנסה.
הצעד שהוצג כצורך בטחוני זמני, הפך למציאות כלכלית וחברתית חדשה, הנמשכת כבר כמעט שנתיים וחצי ולה השלכות מרחיקות לכת על שתי החברות.
כנס שנערך ביוזמת מען ארגון עובדים – בחסות המכללה האקדמית תל-חי, בשיתוף קהילת ההגירה והדמוגרפיה באגודה הסוציולוגית – הזמין חוקרים, משפטנים ונציגי עובדים כדי לבחון את משמעות של מדיניות זו.
בדיון נחשפו עיקרי הנזקים:
פגיעה קשה בכלכלה הפלסטינית, נזק מצטבר למשק הישראלי, ספקות כבדים ביחס להצדקה, הביטחונית, עלייה חדה בהעסקה פוגענית של מהגרי עבודה.
את הדיון הנחתה דר' יהל קורלנדר ממכללת תל חי, החוקרת את מצבם של מהגרי העבודה בישראל.
צעד חירום איננו מדיניות
אסף אדיב, מנכ"ל מען -ארגון עובדים, טען כי ההחלטה לסגור את המעברים הפכה למדיניות קבועה ללא דיון ציבורי או מקצועי מסודר. לדבריו, מאות אלפי משפחות בגדה נותרו ללא רשת פרנסה, ואף ענף הבניין בישראל (וענפים נוספים) ספגו פגיעה של עשרות מיליארדי שקלים. אדיב ציין כי למרות האיסור, נכנסים לישראל מדי יום עשרות אלפי עובדים מהגדה, דרך פרצות בגדר או באישורים מזויפים. לדבריו, המצוקה הכלכלית דוחפת אנשים להסתכן בניצול, במעצר ואף בירי. במקביל, מעסיקים ישראלים, גם כאלה המתגוררים בדרום ובאזורי עימות, ממשיכים לקיים קשר עם עובדיהם לשעבר, וחלקם אף מסייעים להם כלכלית, מתוך הבנה שלטווח ארוך סביר שעובדים אלו יחזרו אליהם.
עוד ציין אדיב כי מאז נובמבר 2023 הוחזרו כ-15 אלף עובדים לעבודה בהתנחלויות, ללא אירועים ביטחוניים משמעותיים. גם בתי מלון בישראל העסיקו עובדים פלסטינים לאחר המלחמה, עד שהונחו להחליפם במהגרי עבודה, על-אף שלא קדמה לכך תקרית שהצדיקה זאת. הנתונים הללו, טען אדיב, מערערים את הטענה לפיה מניעת כניסתם של העובדים הפלסטינים נובעת משיקולים בטחוניים.
אדיב קרא להסדרת מעמד העובדים באמצעות מודל גרין קארד, שהוא היתר אישי (הנסמך על אישור בטחוני) שאינו תלוי במעסיק, המאפשר ניידות תעסוקתית ומפחית סחטנות וסחר בהיתרים (תופעות שאפיינו את המערכת בעבר.
לטקסט המלא של דברי אסף אדיב:
הסגר שהוטל על העובדים הפלסטינים כצעד חירום זמני אינו חלופה למדיניות
לעובדים הפלסטינים יש זכות לעבוד בישראל
פרופ’ קנת מן מאוניברסיטת תל אביב, שהיה שותף בהקמת LEAP, ארגון סיוע לפלסטינים כנגד שלילת היתרי עבודה שרירותית, הציג בדיון את נקודת המבט המשפטית. בפסיקת בתי המשפט בישראל חוזרת שוב ושוב הקביעה שלפלסטינים אין זכות מוקנית להיכנס לישראל ולעבוד בה. אולם, לדבריו, קיימים מקורות משפטיים המאפשרים טיעון אחר.
לפי דיני הכיבוש במשפט הבינלאומי, על הכוח השולט חלה חובה מתמשכת לדאוג לרווחת האוכלוסייה שבשליטתו. גם האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שישראל חתומה עליה, מכירה בזכות לעבוד ובזכות לתנאי עבודה הוגנים. צירוף העקרונות הללו, טען פרופ' מן, יוצר בסיס משפטי לטענה שלישראל חובה לאפשר תעסוקה, בכפוף לשיקולים ביטחוניים אינדיבידואליים ומבוססי ראיות.
פרופ, מן הזכיר כי ארגונו LEAP סייע בעבר לכ-800 עובדים בשנה, והצליח לבטל שלילת היתרים בכ-70% מהמקרים, באמצעות טענות מתחום המשפט המנהלי (חובת שימוע, הנמקה והליך הוגן). עם זאת, להערכתו סיכויי הצלחה בבית המשפט נמוכים כיום, ולכן יש לפנות גם לזירה הבינלאומית.
הנתונים הביטחוניים: מיתוס מול מציאות
פרופ’ אסטבן קלור מהמכון למחקרי ביטחון לאומי - INSS הציג נתונים:
ערב המלחמה עבדו בישראל כ-170 אלף עובדים מהגדה המערבית, ועוד כ-20 אלף עובדים מעזה. השכר בישראל היה גבוה משמעותית, והיווה מנוע צמיחה מרכזי בכלכלה הפלסטינית. בעקבות המלחמה נרשמה בגדה קפיצה חדה באבטלה לרמה של כ-30%, לצד ירידה בשכר ושחיקה בהשתתפות בכוח העבודה. התוצר הפלסטיני ירד בכ-25% מאז פרוץ המלחמה.
באשר למשק הישראלי כותב קלור, מספר העובדים הפלסטינים בענף הבנייה באוקטובר 2023 הגיע למאה אלף. ענף הבניין מהווה 10% מהתמ"ג בישראל. מכיוון שעלות העסקה יומית של פועל עלתה מ-800 שח ל-1200 שח ביום, נוצרה פגיעה משמעותית בענף הבנייה (גם בשוק הפרטי וגם בתשתיות). ממצאיו של פרופ' קלור מפריכים את החשש שמלבּה המערכת הפוליטית בבואה להצדיק את הדרת העובדים הפלסטינים. במחקר שערך פרופ' קלור ב-2024 הוא בחן את הקשר בין מספר העובדים שנכנסים לישראל בהיתר, ובין מספר פיגועי טרור בתוך הקו הירוק בין 2007 לאוקטובר 2023. ממצאיו מראים שמתוך 153 ישראלים שנרצחו בפיגועים בתקופה זו, שלושה פיגועים שבוצעו על ידי עובדים שהחזיקו בהיתר. הרוב המכריע נהרגו בהקשר של ירי רקטות מעזה או פיגועים שבוצעו על ידי תושבי מזרח ירושלים.
ממצאים אלו לדברי פרופ' קלור, ממחישים שאין בעצם סכנה אמיתית בכניסת עובדים פלסטינים בהיתר לישראל, זאת בשל העובדה שהפיגועים שבוצעו על ידי עובדים היו נדירים. המסקנה כאן ברורה: מניעת כניסה של עובדים פלסטינים והחלפתם במהגרי עבודה שגויה ולטווח ארוך תביא נזק ברור לכלכלה הישראלית.
מוניר קלייבו: הנושא פוליטי, לא כלכלי
מר מוניר קלייבו כיהן כשני עשורים כנציג ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) בשטחי הרשות הפלסטינית. קודם לכן שימש כמנהל בתוכנית הפיתוח של האו"ם. הוא הציג בדיון נקודת מבט נורמטיבית שחותרת ליצירת תנאים שיכבדו את זכויות העובדים וימנעו ניצול קיצוני ופגיעה בהם. לדבריו, הבעיה אינה מתחילה בסגר שהוטל באוקטובר 2023 אלא בעובדה שבמשך עשרות שנים לא גובשה מדיניות יציבה, מוסדרת וארוכת טווח ביחס להעסקת פלסטינים בישראל. סוגיית העובדים מנוהלת לדבריו של מר קלייבו כתגובה פוליטית משתנה, ולא כחלק ממדיניות סדורה. ההחלטות מתקבלות ברמה פוליטית, בעוד שהשוק והעובדים משלמים את המחיר.
קלייבו הדגיש כי שוק העבודה הפלסטיני תלוי במידה רבה בכלכלה הישראלית. ערב המלחמה עבדו בישראל מאתיים אלף עובדים תושבי הגדה המערבית ועוד כ-20 אלף עובדים מעזה. כתוצאה נוצרה תחושה של יציבות יחסית. קריסת ההסדר בעקבות הסגר המוחלט יצרה, לדבריו, פגיעה כלכלית, חברתית ונפשית עמוקה. יותר ממיליון בני אדם מושפעים ישירות או בעקיפין מאובדן ההכנסה. הוא קרא להסדרה הדרגתית, מבוססת חוק, תוך שיתוף פעולה עם ארגון העבודה הבינלאומי ויצירת מנגנון מוסדי קבוע – גוף משותף או מסגרת חוקית ייעודית – שיטפל בהיתרים, בפיקוח ובהגנה מפני ניצול. לשיטתו, יש להפריד בין סוגיית העבודה לבין המאבק הפוליטי, ולהבטיח לעובדים תנאי עבודה מכובדים והגנה משפטית, דבר שארגון העבודה העולמי היה צריך לדאוג לו ביצירת שיח קבוע עם המוסדות בישראל וברשות הפלסטינית. מר קלייבו הצר על כך שבמשך כמה עשורים מפרסם ILO דו"ח שנתי על מצבם של העובדים הפלסטינים, אך אינו מצליח להביא לשיפור כלשהו במצב וכרגע אנחנו נמצאים בשפל בו נרמסים העובדים תחת החלטות פוליטיות. הוא ציין כי רוב העובדים מבקשים פרנסה וכבוד, ולא עימות. דברים שקיבלו אישוש בנתונים שהציג פרופ' קלור. קלייבו הזהיר מפני היווצרות “מאפיות” של תיווך וניצול משני צדי הגבול, שיגזרו רווחים מהכאוס. הסדרה שקופה וחוקית, טען, משרתת גם את הביטחון הישראלי וגם את היציבות הפלסטינית.
בין קפיטליזם לאתנולאומיות
ד"ר מעיין נייזנה מאוניברסיטת ליברפול, שותפה במחקר על מהגרי העבודה בישראל. מחקר זה שבו היתה שותפה גם דר' יהל קורלנדר התמקד בגיוס מהגרי עבודה כתחליף לעובדים פלסטינים. לדבריה, המדיניות נשענת על שלושה רבדים: קפיטליסטי (צורך בכוח עבודה זול וגמיש), קולוניאלי (שליטה כלכלית ופוליטית) ואתנולאומי (הבחנה בין יהודים לאחרים והדגשת זמניות ההגירה). דר' נייזנה טוענת כי מאז פרוץ המלחמה, הוזנחו הסכמים בילטרליים שנועדו למנוע גביית דמי תיווך מופרזים ושעבוד חוב. העובדים מגויסים כיום בתנאים פגיעים ביותר, ובתלות גבוהה במעסיק וסיכון לאובדן מעמד חוקי. בטווח הארוך, הזהירה, מדיניות זו עלולה לפגוע גם בעובדים ישראלים בענפים מוחלשים. לדבריה, הממשלה מתקשה להחליף את העובדים הפלסטינים בענף הבניין, ולמרות עלייה במספר מהגרי העבודה, שביעות הרצון של קבלנים נמוכה, והפערים אינם נסגרים.
Precarious labour in precarious times: the impact of the war in Israel/Palestine on non-citizen workers - Comparative Migration Studies
Comparative Migration Studies - Through a study of the impact of the war in Israel/Palestine on non-citizen workers, this article contributes to a new area of research: the impact of a political...
קולות פלסטינים מהשטח
מר מוחמד נעים, שעבד בישראל 13 שנים, תיאר קריסה אישית ומשפחתית מאז סגירת המעברים. לדבריו, עובדים שאינם מעורבים באלימות משלמים את המחיר, חלקם מסתכנים במעבר בלתי חוקי כדי לפרנס את ילדיהם. מר אשרף שלאלפה, פעיל בתחום העובדים, גם הוא איבד את מקום העבודה עקב הסגר שהוטל באוקטובר 2023. בדבריו הדגיש מר שלאלפה כי שיעורי האבטלה בגדה זינקו לרמות חסרות תקדים, וכי שימוש בעובדים ככלי לחץ פוליטי פוגע בשני המשקים.
לאן מכאן?
הדיון לא הציע פתרונות מיידיים, אך שירטט קווי מתאר ברורים: ההדרה המוחלטת של עובדים פלסטינים אינה נשענת על תשתית ביטחונית; היא מחריפה משבר כלכלי בגדה ומייצרת תמריצים לכניסה בלתי מוסדרת; היא דוחפת את ישראל להישען על מודלים בעייתיים של גיוס מהגרי עבודה.
בין אם תוקם ממשלה אחרת ובין אם לאו, השאלה אינה רק ביטחונית. מדובר בסוגיה שיש לה השלכות רחבות: ראשית היא נוגעת לגורלם של מאות אלפים תושבים פלסטינים שללא העבודה בישראל יוותרו ללא בסיס קיום. שנית זו סוגיה שנוגעת לעיצוב משק העבודה בישראל ולבסוף יש לנושא העובדים גם השפעה חשובה על הסיכוי לשים קץ לסכסוך תוך בניית המרקם האזרחי משני צדי הגדר.
