בגלל שהיא אם לילד מתחת לגיל שנתיים פטורה רנדה מהתייצבות בלשכת התעסוקה שהוא תנאי לקבלת קצבת הבטחת הכנסה בדרך כלל.
בנוסף קיבלה רנדה בנובמבר 2025 עידכון נוסף מהמוסד לביטוח לאומי שקבע שהיא אכן תושבת ירושלים ולכן זכאית גם לקצבת ילדים.
אלא שבפברואר 2026 הפסיק הביטוח הלאומי לשלם לה הבטחת הכנסה וגם עצר את התשלום של קצבת הילדים. הביטוח הלאומי לא הודיע לה באופן רשמי על ההחלטה השרירותית ולא נתן כל הסבר. רנדה פנתה שוב למשרד מען בירושלים ודווחה שכאשר התקשרה לביטוח הלאומי אמר לה הנציג שהקצבה הופסקה, משום שבעלה עובד ומרוויח “משכורת טובה”, וכי הביטוח הלאומי מסייע רק לאנשים שאין להם הכנסה.
בתגובה שלח פעילת מען, רזאן משאהרה, מכתב לביטוח הלאומי בו הבהירה שבעלה של רנדה עובד במפעל לחומרי ניקוי ברשות הפלסטינית ומשתכר 2200 ש"ח בחודש בלבד. לאור מצב דברים זה אין כל הצדקה לשלול ממנה את הקצבה, וכי הזכות שלה ושל בנה לקצבת ילדים אינה תלויה כלל בגובה הכנסה של המשפחה ולכן יש להמשיך לשלמה. תכתובת נוספת במהלך חודש פברואר נדרשה כדי להבהיר למוסד לביטוח לאומי שרנדה אינה עובדת כפי שטענו.
בסופו של דבר נסוג הביטוח הלאומי מעמדתו השלילית והכיר בטעותו. במכתב שהגיע אליה בתאריך 15.3 אישר הביטוח הלאומי שהיא זכאית לקצבת הבטחת הכנסה וקצבת ילדים רטרואקטיבית ושילם לה סך של 16,236 ש״ח.
אחרי שזכותה הוכרה סופית אמרה רנדה, שהיא מודה למשרד מען על כך שלא ויתר על זכויותיה. היא ציינה שכל פעם שפנתה למען, יא זכתה לתשובה והשרות שלו היה מדהים. פעילת מען רזאן משאהרה, ציינה שמדובר בהישג שנוגע למצבן של אלפי נשים בירושלים המזרחית שנשואות לתושבי הרשות הפלסטינית ולילדיהן. ההתעקשות שלנו במשרד מען על זכותה של רנדה הוכיחה את עצמה. כפי שאומר הפתגם "זכות שמוקנית לך לא תתבטל אם תלחם עליה".
