המאמר, שבהכנתו היו פעילי מען שותפים, חושף את העובדה שההחלטה למנוע את כניסת העובדים לישראל במהלך 21 חודשי המלחמה מנוגדת לאינטרסים הבטחוניים והכלכליים של ישראל. יוחנן מרחיבה את היריעה ומציגה את התלות הכלכלית המוחלטת של הגדה המערבית בישראל בהיותה חלק מגוש השקל.
מה שחסר במאמר החשוב הזה הוא התייחסות לתגובה הפלסטינית (או נכון יותר העדרה של תגובה) למציאות הבלתי אפשרית שנוצרה עבור קבוצה גדולה זו של עובדים. שהרי אין כל ספק שאם היתה מוצגת מול הממשלה בישראל ומול גורמים בקהילה הבינלאומית דרישה חד משמעית להתיר את כניסת העובדים היה הנושא הופך לנושא מרכזי בשל השפעתו הקריטית על הכלכלה הפלסטינית כולה. אלא שהרשות הפלסטינית ואיגודי העובדים שלה נמנעים בעיקביות מלהעלות את התביעה לחזרת הפלסטינים לשוק העבודה הישראלי מחשש שיואשמו ב"נורמליזציה".
כפי שעולה מהמאמר ממשיך ארגון מען להסביר ולהלחם למען חזרתם של העובדים הפלסטינים לשוק העבודה הישראלי. גם כי זהו האינטרס הבסיסי של אותם מאות אלפי עובדים שנותרו ללא כל. וגם בגלל שחזרתם תתרום לבניית יחסים בריאים יותר בין שני העמים ותיתן דחיפה חשובה לענף הבניין הישראלי שמשווע לידיים עובדות.
קראו את המאמר בזמן ישראל כאן
זמן ישראל on X (formerly Twitter): "מאז 7 באוקטובר חלה צניחה דרמטית במספר היתרי העבודה הניתנים לפלסטינים מהגדה המערבית – רק כ־11% מהכמות שהייתה לפני המלחמה. אלפי עובדים שאיבדו את פרנסתם בישראל שוקעים באבטלה ובעוני: "איך מסתדרים? רק אלוהים יודע"כתבה של נורית יוחנןhttps://t.co/WUOA41SfEi@nurityohanan / X"
מאז 7 באוקטובר חלה צניחה דרמטית במספר היתרי העבודה הניתנים לפלסטינים מהגדה המערבית – רק כ־11% מהכמות שהייתה לפני המלחמה. אלפי עובדים שאיבדו את פרנסתם בישראל שוקעים באבטלה ובעוני: "איך מסתדרים? רק אלוהים יודע"כתבה של נורית יוחנןhttps://t.co/WUOA41SfEi@nurityohanan
ראו עוד על נושא העובדים הפלסטינים כאן
