תגובתה של זהרה חניכה מבי"ס ריינה, שהשתתפה במפגש משותף שאירע בין בית ספרה לבית הספר הכפר הירוק ב-23.3.11, במסגרת הפרויקט נוער למען שינוי חברתי של ארגון העובדים מען.
כמו סירה חותרת בים, וכמו ירח שלא יכול להיות בלי אור – אני לא יודעת איך להביע את הרגשות שלי ואיך לתאר את רגשות השמחה שהופיעו על הפנים שלי. אני לא יודעת אם תאמינו לי. אינכם יכולים לדמיין לעצמכם עד כמה היינו צמאים לפגישה זו – ספרנו את הימים והשעות בציפיה ליום הזה.
כל המילים שאני אכתוב על המפגש לא יכולות באמת להביע את מחשבותי.
המפגש הראשון שהיה לנו עם כפר הירוק היה תחת מעטה בבישנות. לקח לנו הרבה זמן עד שהעזנו לדבר אחד עם השני, אבל הפגישה היתה מיוחדת מאוד.
כשהגיע תורנו לארחם, חיכינו להם בסבלנות בחצר בית הספר, חיכנו לראותם כשיגיעו. כאשר ראינו אותם יורדים מהאוטובוס כמעט והתעלפנו. כיבדנו אותם בכיבוד קל ושתיה, ולהפתעתנו הם נהגו כבני בית, ולא נתנו למבוכה לחסום אותם. המנהל נשא את נאומו על כפר ריינה, ועל הבי"ס שלנו. אחר כך, תלמיד ותלמידה מכתתנו דברו על הפרוייקט נוער למען שינוי חברתנו, ושני נציגים מהכפר הירוק דיברו על הרושם שהמפגש המשותף הקודם הותיר בהם.
חולקנו לקבוצות וכל קבוצה השתתפה בפעילות מסויימת. אחת הפעילויות היתה – מה אתה רוצה לשנות בחברה שלך או בעצמך.
ליווינו את התלמידים של כפר הירוק לכתה שלנו, שמה הם הכירו את המורה לאנגלית וכמה מחברינו מכתות אחרות. אווירת השמחה השתלטה על כל בית הספר והרגשתי שאנחנו בחתונה – בכל מקום יש שמחה ואושר. אם התבוננת בפני משתתפי המפגש השונים – המורים והתלמידים, היית רואה רגשות של שמחה וחיוכים. דפנה – מחנכת הכתה של הכפר הירוק הודתה לנו על קבלת הפנים היפה, והעניקה לבית ספרנו מתנות יפות.
אחרי סיומן של הפעילויות סעדנו יחד בארוחת הצהריים. יהודים וערבים באותו שולחן, שוחחנו בינינו, נהננו והבענו את רגשותינו אחד כלפי השני. דיברנו הרבה על המפגש, על מידת היופי שלו ועל השאיפות למפגש נוסף.
בסוף דאהר -מחנך הכיתה שלנו, הגיש מתנה לדפנה ולבי"ס הכפר הירוק, והודה להם מאוד על השתתפותם במפגש.
נפרדנו מהם לשלום בשמחה, עד שעלו לאוטובוס, בשאיפה שנפגוש אותם עוד פעם.
