כנס לשילוב נשים ערביות בשוק העבודה בישראל
ביום ראשון, ה- 22.12.2013 נערך באוניברסיטת תל אביב כנס "לשילוב נשים ערביות בשוק העבודה", תחת הכותרת "סחר הוגן, העסקה הוגנת". הכנס נערך ביוזמת עמותת סינדיאנת הגליל לסחר הוגן, ארגון העובדים מען, תערוכת לחם ושושנים, והארגון הבלתי ממשלתי האיטלקי Cospe, במסגרת הפרויקט Fair Trade Fair Peace שבמימון האיחוד האירופי. עשרות עובדות חקלאות מאזור המשולש, פעילות במרכז המבקרים של סינדיאנת הגליל מכפר מנדא, תל אביבים ויפואים נכחו באולם.
הסיבה לקיום הכנס הוא המצב הקשה של הנשים הערביות בישראל, ש-75% מהן לפחות אינן משולבות בשוק העבודה ואינן משתכרות, מה שגורם לעוני מעמיק של 60% מהאוכלוסיה הערבית. מטרת הכנס היא להשפיע על דעת הקהל הישראלית, ובאמצעותה על קובעי המדיניות, להפסיק לדבר על הצורך לפתור את בעיית האבטלה וחוסר התעסוקה של הנשים הערביות, ולהתחיל לעשות מעשה, ולתמוך בפרויקט של מען לשילוב נשים ערביות חסרות מקצוע בחקלאות, כדי להוציאן ממעגל העוני והאבטלה.
כדי להצליח להשפיע, כלל הפנל הראשון נציגי ממסד, האקדמיה, והתקשורת, בעוד שהפנל השני כלל עדויות מהשטח. בין שני הפנלים הוצג סרטה של שירי וילק, המתעד עובדות חקלאות מהפרויקט של מען, "תראו אותנו".
בירכה את באי הכנס חנאן מנאדרה, מנהלת מרכז המבקרים של סינדיאנת הגליל בכפר מנדא, שדברה על שיתוף פעולה בין שלושה גורמים – נשים ערביות מישראל, נשים יהודיות, ונשים מהגדה המערבית, אשר מאמינות בשלום אמת בין שני העמים, ומקדמות יצירת הזדמנויות כלכליות אמתיות. "לא אגזים כשאגיד שמאחורי כל סל שאשה ערביה קולעת במרכז המבקרים, יש סיפור מדהים של מאבק, של עקשנות, של רצון אמיתי להשתנות ולשנות."
הנחתה את הערב מיכל שורץ, שהסבירה את ההגיון לפרויקט של מען: "מאחר ואין לנו שום אמון בנכונות של הממשלה הימנית הנוכחית להשקיע בפתרון בעיות אבטלה ורווחה של נשים ערביות, אנו דורשים מהממשלה, שתחדל מעשות, כלומר שתפסיק את היבוא המביש של תאילנדים לישראל, שמונע מנשים ערביות להקלט בעבודה בחקלאות. על כך מעיד הפרויקט של מען לשילוב נשים ערביות בחקלאות, הקיים כבר 8 שנים, כשהוא מצליח לשלב כ-250 נשים בשנה בממוצע בעבודה זמנית.
"מען בחר בפרויקט זה לא משום שחקלאות היא תעסוקה אידאלית. היא בנויה על עבודה פיזית מתישה, ואיננה משאת נפשן של נשים. הפרויקט של מען איננו תחליף לפיתוח מערכת החינוך, ההכשרה, תשתיות התעשיה והתחבורה, וניהול תקין ברשויות הערביות, שרק הם יכולות לגשר על הפערים העצומים בין יהודים לערבים בישראל, ולהביא לשילוב אמת של האוכלוסיה הערבית. אולם אין לנו אפשרות לשלב נשים ערביות בתעשיית ההיי-טק, וגם לא בתעשיה, כי רוב התעשיות בישראל נסגרו ועברו לסין, ירדן ומצרים. לעומת זו אדמה יש, ואפשר לשלב בחקלאות באופן מיידי עשרות אלפי נשים ולספק להם פרנסה".
"למרות אי האמון העמוק שלנו בממשלה, אנחנו משוכנעים שהנתונים הכלכליים יכפו עליה, או על ממשלה עתידית לשנות את מדיניותה. ואנחנו רוצים לקרב את העתיד עכשיו. עזרו לנו."
הדוברת הראשונה היתה ניצה קלינר קסיר, ראש תחום שוק העבודה ומדיניות העבודה במחלקת המחקר בבנק ישראל, ומי שערכה את הדו"ח "נשים ערביות בשוק העבודה בישראל : מאפיינים וצעדי מדיניות" ביחד עם פרופ' ערן ישיב, ראש החוג למדיניות ציבורית באונ תל אביב.
קסיר הציגה מצגת עם נתונים על מצב האוכלוסיה הערבית בשוק העבודה, עם התיחסות מיוחדת לנשים ערביות:
"בישראל שתי כלכלות שהשילוב ביניהן חלקי", אמרה קסיר. "כלכלה ערבית לא מפותחת לצד כלכלה יהודית מפותחת." היא אשרה ש"המקור של שיעורי העוני ברובו נעוץ בקשיים בשוק העבודה. ילדים נאלצים לצאת לסייע בפרנסת המשפחה. לא מגיעים להשכלה גבוהה. וזה יוצר את "מלכודת העוני" המשליכה על העתיד". היא הצביעה על כך, שהנשירה המוקדמת מהעבודה של הגברים הערבים דוחפת נשים היום ביתר שאת להשתלב בשוק העובדה, וכי השילוב בעבודה של נשים בעלות השכלה ומאפיינים מודרניים(9.2% מהנשים) מגיע ל-75.4% לעומת נשים חסרות השכלה גבוהה ועם מאפיינים מסורתיים (19%), ששילובן הוא – 1% בלבד. לא רק ההשכלה הנמוכה אלא גם מספר הילדים, הריחוק ממקום העבודה, מיומנויות כמו רשיון נהיגה ומחשב.
כהמלצות לשיפור המצב הציעה קסיר שורה של צעדים שעל הממשלה לנקוט בהם, כמו הרחבת סבסוד החינוך, הרחבת ההכשרה המקצועית, העלאת רמת ההשכלה והמיומנות; הקטנת עלויות היציאה לעבודה; שינוי נורמות חברתיות בדבר יציאת נשים לעבודה; שיפור התחבורה הפיזית והגדלת הנגישות הפיזית של מקומות העבודה; חקיקה נגד אפליה של ערבים בקבלת מקומות עבודה; הפסקת יבוא עובדים זרים לענף החקלאות – ביצוע החלטות ממשלה בנושא והגברת האכיפה על העסקת עובדים לא חוקיים.
הדובר השני בפנל היה זיאד אבו חבלה, רו"ח, כלכלן, ומנכ"ל המועצה הכלכלית לפיתוח המגזר הערבי. דוקטורנט בביה"ס למדיניות ציבורית אונ' ת"א, ומנהל היחידה לשקיפות בשלטון המקומי.
בראשית דבריו התייחס אבו חבלה לדו"ח העוני של הביטוח הלאומי, שהוא כמעט כפול מזה של ארגון המדינות המפותחות, ה- OECD (11% לעומת 19%). הוא הדגיש כי שני שליש מהמשפחות הערביות חיות בעוני כבר דור שני ושלישי, ואין שום מאמצים רציניים להוציא אותם משם. היא הדגיש כי שיעור התעסוקה הנמוך של הערבים אינו נובע ממסורת, וכי התרומה של הערבים לכלכלה הלאומית היא רק 8%. ההפסד הפוטנציאלי מכך הוא 31 מיליארד שקל! ששווים לגרעון הלאומי.
אבו חבלה תקף את השלטון המקומי הערבי, שתפקידו ליזום, ולא רק לנקות רחובות. על החינוך ברחוב הערבי, שיש לו קשר ישר עם התעסוקה, אמר: "מערכת החינוך הערבית היא רקובה, ונגועה בשיקולים פוליטיים זרים" והצביע על כך כי תוכנית הלימוד אינם תואמת את דרישות ההשכלה הגבוהה, יש שיעור גבוהה של נשירה בכיתה ט', ושיעורי זכאות לבגרות נמוכים. "צריך לשנות את ההון האנושי של האוכלוסיה הערבית, אבל זה מחייב שינוי במערכת החינוך", אמר.
טלי חרותי סובר, כותבת ועורכת בעיתון הכלכלי דה-מרקר, טענה כי הבעיה העיקרית בשילוב הערבים בשוק העבודה בישראל נובעת מאי ידיעת השפה העברית מאחר ובתי הספר מתנהלים בערבית. היא הציעה ללמד בעברית בבתי הספר הערבים, ולהכניס לימודי יזמות, ותמיכה וליווי לפתיחת עסקים. דבריה בנוגע לעברית עוררו אי הסכמה בקהל. היו מי שהעידו כי הערבים יודעים עברית היטב, ואחרת שאלה אם התאילנדים נקלטו בחקלאות כי הם יודעים עברית.
אחרונה בפנל הראשון היתה ח"כ תמר זנדברג ממרצ, שדברה בכינוס נשים של מען משנת 2011 אשר נערך בבאקה אל-ע'רביה.
זנדברג הביעה את תמיהתה ממדיניות הממשלה. "מה שאתם עושים במען זאת פעולה כמעט חתרנית, אתם מביאים את המובן מאליו למקום המובן מאליו, ועדיין אנחנו מדברים על השמה ותוכניות, ואין ביצוע. אתם אומרים לממשלה, הנה השדה והנה הנשים שרוצות לעבוד בו, ועדיין משום מה זה לא קורה. אפשר לקרוא לזה אפליה, ואפילו גזענות! מצד אחד יש פה נשים שמוכנות לעבוד בחקלאות תמורת שכר מינימום, ואין עבודה עבורן, והממשלה ממשיכה ליבא עובדים זרים ולכלוא מהגרים בטענה ש"עניי עירך קודמים". היא הציעה לקדם את התוכנית של מען בכנסת, ולהזמין את דוברי מען לועדות למעמד האשה.
הראשונה בין דוברות בפנל השני, ופא טיארה, האחראית על ישום פרויקט הנשים של מען, הביאה את העדויות מהשטח:
"השנה אני מרגישה לחץ גובר של נשים המחפשות עבודה. בעקבות פרסום מודעה שהציעה עבודה בבית אריזה, התחלנו לקבל בממוצע 60 פניות ליום. זה כולל גם הרבה נשים צעירות נשואות עם תינוקות שמחפשות עבודה, וזו תופעה חדשה. בעבר פנו בעיקר צעירות לא נשואות ואמהות לילדים מתבגרים. מתוך כל מי שפנו הצלחנו להעסיק 130 פועלת בבית אריזה גדול, ועוד נשים ספורות בבית אריזה קטן, וליתר לא היה לנו מענה. הסיבה היא העוני. הן נאלצות לוותר על מזון באיכות טובה, תיקון שניים, קניית תרופות, וחוגים לילדים, וצוברות חובות. נשים יוזמות פתרונות יוצאי דופן כדי למצוא סידור לילדים, כי אין מעונות שפתוחים ב- 5 בבוקר. אבל המאמץ לא משתלם אם המעסיק לוקח אותן רק לחודש חודשיים ואחר כך מפטר אותן, כי הפועלים הקבועים שלו הם התאילנדים.
בנוסף, כיום נשים מחפשות עבודה כדי לצאת מהדיכוי שנדחקו אליו. לדור החדש של הנשים נמאס להיות מובטלות, הן רוצות להשתחרר מהבידוד של הבית, ומואסות בעוני שגורם להסתגרות ולאלימות. הן רוצות לחם וגם שושנים.
אחריה דברה סוזאן סאחורי, מנהלת ארגון האומנים לסחר הוגן בבית לחם, ארגון שותף לסינדיאנת הגליל במסגרת הפרויקט האירופי Fair Trade Fair Peace. "אנחנו עובדים עם גברים ונשים יצרני עבודות יד בכל פלסטין, כולל עזה. אני פוגשת הרבה נשים שמצבן דומה לשלכן. אנחנו דורשים שינוי חברתי אבל השינוי צריך להתחיל מאיתנו. התרבות היא מכשול אין ספק, אבל אם לא נתחיל לשנות נהיה תמיד תלויים במישהו אחר. הפועלים הזרים לוקחים גם את הג'ובים של הגברים הפלסטינים. רוב הנשים שמגיעות אלינו נאלצות לצאת לעבוד בגלל שהבעלים שלהם לא יכולים לעבוד יותר בישראל. נשים מאוד יוזמות ומובילות, והבעיה שאנחנו מתמודדים אתה היא בעיקר שיווק, לשוק הבינ"ל."
אחרונת הדוברות, שרי גולן סריג, אמנית, אוצרת, מרצה ופעילה חברתית, שהקימה ונהלה את עמותת "פעילה" לאמנות וקהילה ביפו, כיום מרצה ואוצרת עצמאית, נגעה לליבן של עובדות החקלאות, כפי שהעידו אחרי הכנס: "אני לא מרגישה שאני ראויה להופיע כאן. יש לי תינוקת וזה מאמץ בשבילי להגיע, אבל זה לא רבע המאמץ שלכן. הפערים בינינו נראים כל כך גדולים אבל הם לא כל כך גדולים. אשה, אמנית, מורה, יוצרת – בכל המקצועות האלה יש עמדה של נחיתות ואי אפשר להתפרנס מהם. אנחנו האמנים כן צריכים לתרום עבודות לטובת נשים שנמצאות בדיכוי ואפליה שאי אפשר להתעלם מהם. זה לא דברים שקורים מעבר להרי החושך אלא פה שני מטר לידינו, ביפו. אני לא יודעת מה יפתור את הבעיות, גם לי היו כשלונות. אני אמשיך לנסות ולכם אגיד כל הכבוד."
