השינוי צריך להתחיל מתוכנו
"האישה היא הקורבן הראשון של האלימות" היתה הכותרת של כינוס רב משתתפות, שנערך לרגל יום האשה הבינלאומי ב- 8 למרץ במתנ"ס של באקה אל גרביה. האירוע התקיים בחסות ארגון העובדים מען, פורום הנשים של מען, ומועצת הנשים של באקה אל-גרביה. ואכן, הנשים הרבות שגדשו את המתנ"ס המקומי ב-8 במרץ, לא באו כדי לבלות בחגיגת קניות וכיבודים, אלא כדי להתמודד עם האלימות הפוגעת אנושות בחברה הערבית, ובראש וראשונה בנשים. היו שם משלחת נשים מירושלים המזרחית שמען מסייע להם מול התנהגות שרירותית של לשכת התעסוקה והביטוח הלאומי; נשים מעמותת "עורס אל-גליל" האורתודוקסית מכפר כנא; נשים פעילות בעמותת סינדיאנת הגליל לסחר הוגן; חברות פורום הנשים של מען מאזור המשולש ועובדות חקלאות המאורגנות על ידי מען; חברי דעם; וחברות ומתנדבות של מועצת הנשים של באקה אל-גרביה. מחוץ לאולם הוצבו דוכנים של עבודות יד ומוצרי צריכה שמנהלות נשים מהכפר בסיוע מועצת הנשים.
פנל הדוברות היה מרשים לא פחות מהקהל. לצד המנחות, וופא טיארה ממען, ופאוזיה כיתאני ממועצת הנשים, הופיעו נשים חזקות ומשפיעות: רתיבה נתשה ממזרח ירושלים, פעילה באיחוד העבודה הנשית ובמפלגת פידא הפלסטינית; פדואה מוואסי, ראש מועצת הנשים בבאקה אל-גרביה; ראוויה חנדקלו, עורכת דין ופעילה פמיניסטית; עביר גנאים, מנהלת פרויקט "עיר ללא אלימות"; וד"ר תגריד יחיא יונס, סוציולוגית מאוניברסיטת תל אביב. כמו כן דברו פעילות שטח ומתנדבות – עביר מג'אדלה, מתנדבת במועצת הנשים; עביר מואסי, מפורום הנשים של מען; וראניה סאלח, רכזת שטח במשרד מען במזרח ירושלים. זמרת שירי העם, מאריה אבו ואסל, הלהיבה את הקהל, והמשוררת הצעירה, מנאל בדראן, קראה שיר מיליטנטי נגד "הגבריות" והאלימות.
ופא טיארה הגדירה את המסגרת למאבק הנשים נגד אלימות – "האלימות הפוגעת בנשים, פוגעת גם בנוער ובכלל החברה," אמרה טיארה, "החברה שלנו חולה, ועלינו להכיר בכך. אנו נאבקות למען חברה שוויונית, דמוקרטית ומודרנית המכבדת כל איש או אישה, ומאפשרת חופש ביטוי ללא צנזורה. מכאן נובעת תמיכתנו באביב הערבי, ובמיוחד במאבקו של העם הסורי נגד הדיקטטורה; מכאן התנגדותנו לכיבוש הישראלי על העם הפלסטיני, ולכן אנו תומכים במאבק יהודי ערבי משותף." עוד אמרה טיארה: "אנחנו נאבקים למען מקומות עבודה לנשים, כי העצמאות הכלכלית היא מפתח למאבק לשינוי ולצדק חברתי".
רתיבה נטשה, מאיחוד העבודה הנשית בגדה המערבית, אמרה שדיכוי האשה אינו נובע רק מיחסם של הגברים, אלא גם מכך שנשים מקבלות את ההגיון הגברי. היא תקפה את המושג "כבוד האשה" וסיפרה כיצד חיילי הכיבוש מנצלים את התפיסה הזאת, כדי להתגרות בפלסטינים ולהענישם. נטשה התייחסה לתקרת הזכוכית של הנשים הפלסטיניות, שאמנם מאפשרת להן להגיע למשרות גבוהות, ואפילו להיות שרות, אבל רק בעניינים הנוגעים לחינוך, רווחה ובריאות. היא סיפרה שבעבודתה היא מעודדת נשים להיכנס לזירה הפוליטית, ולאתגר את הבלעדיות של הגברים.
פדווה מואסי, ראש מועצת הנשים, דברה על אי השוויון כאלימות חבויה. "החלטות על הקצאת משאבים נשארות בידי ההנהגה הגברית, ואנחנו צריכות להסתפק בפירורים שזורקים לנו," אמרה. "אנחנו חיות בדמוקרטיה, אבל בשוליים שלה," הוסיפה מואסי "הגברים מפחדים מהיכולות שלנו, אבל אנחנו בעצמנו האויב של עצמנו". מואסי הזכירה כי היא היתה האשה הראשונה בבאקה אל-גרביה שעמדה בראש רשימה לבחירות למועצה המקומית, וכך קבלה את ראשות מועצת הנשים בעירייה. "את הזכות לא מבקשים אלא לוקחים, אמרה, אנחנו לא נלחמות נגד גברים, אלא דורשות להיות שותפות מלאות ושוות."
עורכת הדין ראוויה חנדקלו, שהתמודדה בבחירות למועצה העירונית בנצרת עילית, דברה על האלימות הכלכלית, שאינה פחותה מאלימות פיזית או מילולית. נשים ערביות יותר משכילות מגברים, אבל מה הערך של הלימודים אם אין עבודה? המעבידים הגרועים והנצלנים ביותר הם מעבידים ערבים, שמשלמים לאשה עשרה שקלים לשעה. גבר ערבי לא היה מסכים לעבוד בסכום כזה, אבל נשים מסכימות. עוד הזכירה חנדקלו, כי נשים רבות אינן שולטות במשכורות שלהן, וגם מוותרות על הירושה שלהן, ובכך מחלישות את כוחן הכלכלי, החברתי והפוליטי.
עביר גנאים, עובדת סוציאלית ומנהלת פרויקט "עיר ללא אלימות", אמרה כי מאה שנים לאחר שנשים יצאו לרחובות למען זכויותיהן, האלימות רק התגברה. "איפה אנחנו במאבק נגד האלימות," שאלה, "מה אנחנו עושות כדי לשנות את המצב, האם אנחנו מחכות שהגברים יגישו לנו את זכויותינו על מגש של כסף? את הזכות לוקחים, לא מקבלים. אשה צריכה להרגיש את הכח שלה, ולחשוב, לא רק על משפחתה וביתה, אלא גם על החברה שמסביבה, כי אחרת כלום לא ישתנה," אמרה גנאים.
הסוציולוגית תגריד יחיא יונסד"ר תגריד יחיא יונס, דברה על המסגרות הבינלאומיות והמקומיות שבהן מתפתחת האלימות. האלימות בישראל מתבטאת בסכסוך הישראלי פלסטיני, וביחס האלים של המדינה כלפי אזרחיה הפלסטינים. "אבל," הוסיפה, "גם לנו יש אחריות, כי יש לנו מסורת של אלימות ושל האשמת הקורבן, שמתבטאת אפילו בתכנים של השירה העממית, כמו זו ששרה זמרת שירי העם, מאריה אבו ואסל, שבה האישה מקבלת את האלימות כלפיה." אנחנו צריכות לתת תכנים חדשים למסורות שלנו, אמרה יחיא-יונס, תכנים של דמוקרטיה ושוויון, ולהעניק משמעות חדשה למושג גבריות."
מאריה אבו ואסל שעלתה על הבמה כדי לתת קטע נוסף, הודתה – "זוהי הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם הרעיון הזה, וזה נכון מאוד." בתור דוגמא היא שרה שיר על אישה שאוהבת את מי שפוגע בה. "אנחנו אוהבות את השירים שלנו, אמרה אבו ואסל, ולא שמנו לב שהם מפארים את האלימות וגורמים לנו עוול."
