טרור הקפיטליזם תוצרת בנגלדאש

האסון הגדול ביותר בתולדות התעשיה בבנגלדאש גבה ככל הנראה מחיר אנושי נורא. כ-1000 איש נהרגו בהתמוטטות בניין בדאקה, בירת בנגלדאש ביום ד' 24.4.2013. האסון הזה לא היה מחויב המציאות. זו היתה תוצאה ישירה של הזנחה פושעת וחוסר תשומת לב של חברות הענק הרב לאומיות שמעסיקות שלושה מליון עובדים בבנגלדאש בתנאי ניצול.

מאת ויג'אי פארשאד – דלהי

האסון הגדול ביותר בתולדות התעשיה בבנגלדאש גבה ככל הנראה מחיר אנושי נורא. כ-1000 איש נהרגו בהתמוטטות בניין בדאקה, בירת בנגלדאש ביום ד' 24.4.2013. האסון הזה לא היה מחויב המציאות. זו היתה תוצאה ישירה של הזנחה פושעת וחוסר תשומת לב של חברות הענק הרב לאומיות שמעסיקות שלושה מליון עובדים בבנגלדאש בתנאי ניצול.

ה-28 באפריל מצוין ברחבי העולם כיום הזכרון לעובדים שנפגעו ונהרגו בתאונות עבודה. יום הזכרון לעובדים Workers Memorial Day הפך במספר ארצות ליום רשמי שנותן כבוד והכרה לקורבנות ההזנחה בתחום הבטיחות בעבודה. גם השנה ציינה תנועת הפועלים בעולם את היום כאשר האסון בבנגלדאש מהווה נקודת ציון למצב הבלתי נסבל בו מועסקים מליוני עובדים בכל רחבי העולם. להלן תרגום מאמר של העיתונאי ההודי ויג'אי פארשאד מתוך הבלוג האמריקאי השמאלי קונטרפונצ'.

ביום רביעי ה-24 באפריל , יום לאחר שהשלטונות נתנו הוראה לפנות את הבניין, התמוטט מבנה הראנא-פלאזה על שלושת אלפי העובדים ששהו בו. ראנא-פלאזה, המבנה שקרס, שוכן בסאוואר, פרוור של עיר הבירה דאקה. הוא מהווה חולייה אחת בשרשרת שנמתחת בין שדות הכותנה של דרום אסיה, המכונות התעשייתיות של בנגלדאש וקולבי הבגדים בחנויות מותגים ידועות שבחלק האטלנטי של העולם. צוותי הצלה הצליחו לחלץ 2000 איש מבין ההריסות. 300 מקרי מוות באסון הזה ידועים בוודאות. המספרים הללו צפויים לגדול. לשם השוואה, בשריפה שהתלקחה במפעל Triangle Shirtwaist בניו יורק בשנת 1911 נספו 146 עובדים בסך הכל.

ב-24 לנובמבר 2012 נהרגו לפחות 112 עובדים בשריפה שפרצה במפעל הטקסטיל טאזרין (בבנגלדאש). רשימת ה"תאונות" הללו היא ארוכה, מתארכת ומכאיבה. באפריל 2005 קריסת מפעל בדאקה הרגה 75 עובדים. בפברואר 2006 נהרגו 18 עובדים בקריסה של מפעל אחר. ביוני 2010 חיסלה התמוטטות מפעל אחרת עוד 25 עובדים. ה"מפעלים" הללו מייצגים את הגלובליזציה של המאה ה-21, מקלטים לתהליך ייצור שנמשך ימים ארוכים, במכונות מאיכות ירודה המתופעלות בידי עובדים שחיים תחת צווי התפוקה הנדרשת.

קארל מארכס כתב על התיעוש באנגלייה של סוף המאה ה-19 "בתשוקתו חסרת מעצורים, בחתירתו לניצול עוד ועוד עובדים, מצליח ההון לכופף לא רק את כללי המוסר אלא גם את המגבלות הפיזיות של יום העבודה. הוא אינו משאיר זמן לגוף העובד להיחשף לאור שמש, לגדול, לשמור על בריאות תקינה. ההון גונב את כל הזמן המיועד לנשימת אוויר נקי ושהייה תחת קרני החמה. ההון מקצר את חיי העובד כשם שחקלאי חמדן קוצר את היבול בטרם הבשיל" (הקפיטל, פרק 10).

המפעלים בבנגלדאש הם חבל ארץ בגלובליזציה אשר יש לו חיקויים בגבול מכסיקו-ארצות הברית, האיטי, סרי לנקה ובמקומות רבים אחרים שפתחו את דלתותיהם לתעשיית האריגים ולניצול הפרוע שמאפיין את סדרי המסחר והייצור שהתהוו בשנות ה-90. מדינות מוחלשות שחסרו אל הלהט הפטריוטי להגן על תושביהן והדאגה לשימור ארוך טווח של הסדר החברתי מיהרו לקבל בברכה את תעשיית האריגים. יצרני הטקסטיל הגדולים לא רצו יותר להשקיע בפיתוח הייצור ופנו לקבלני משנה שעבור נתח זעום ושולי מהרווחים בנו ותפעלו עבורם בתי חרושת בסגנון מחנה עבודה בכפייה או בית כלא.

שלטון קבלני המשנה אפשר לבעלים האמיתיים של המפעלים הללו להסיר מעצמם את האחריות לעובדים, ליהנות מהרווחים של עלויות ייצור זולות מבלי שידבק במצפונם רבב של דם ויזע שהושקעו בהפקת הרווחים עבורם ומבלי שיצרכו להטריד את עצמם בדאגות לגבי האופן שבו הסחורה שלהם מיוצרת. כך גם יכולים הצרכנים שמעבר לאוקיינוס האטלנטי להנות ממגוון סחורות במחירים מוזלים שנקנות לעיתים קרובות באשראי חוב שניתן להם מהבנקים. מדי פעם עולה קול זעקה כלפי חברה כזו או אחרת בשל שיטות הסחר הבלתי הוגנות שלה, אבל זעם ציבורי כנגד חברה כזו או אחרת אינו יורד לשורשי השיטה הנהוגה בקרב כל החברות בנוסח וול מארט.

אופי המחאה של עובדי בנגלדאש מעבר לאוקיינוס האטלנטי הוא אחר. החל מיוני 2012 החלו העובדים בבנגלדאש למחות כנגד תנאי העסקתם ובדרישה למשכורות הוגנות. הם התאספו ליד איזור התעשייה Ashulia בדאקה. העובדים השביתו מאות מפעלים, חסמו כבישים מהירים. השכר הממוצע לעובד בבנגלדאש נע בין 35 ל70 דולר בחודש. העובדים דרשו העלאה של בין 19 דולר ל25 דולר בחודש. הממשלה שלחה שלושת אלפים אנשי משטרה לדכא את המחאה. ראש הממשלה הבטיחה לבחון את דרישותיהם, הוקמה ועדת חקירה בת 3 אנשים שלא גיבשה מסקנות משמעותיות ליישום. העובדים המודעים לחוסר התכלית שבמשא ומתן בממשלה שנשלטת בידי הגיון של פס-יצור הבעירו את רחובות דאקה.

Bangaladesh 1 (1)

ככל שחדשות על האסון בבניין ראנה הוסיפו לזרום ולהגיע, העובדים השביתו מפעלים בסביבות העיר, חסמו כבישים וניפצו מכוניות. העמדה חסרת הרגישות שנקטה התאחדות יצרני הטקסטיל של בנגלדאש BGMEA הוסיפה שמן למדורה. יו"ר ההתאחדות, שפיול אסלאם מוהידין (Shafiul Islam Mohiuddin) טען בעת ההפגנות ביוני שהעובדים היו מעורבים באיזושהי קנוניה. הפעם טען היו"ר הנוכחי של ההתאחדות, אתיקול אסלאם, שהבעיה אינה נעוצה בתנאי העבודה הירודים של העובדים או במותם אלא בשביתות ואי השקט המשבשות את הייצור. למפגינים שיצאו ברחובות היה אמון מועט מאוד, אם בכלל, בקבלני המשנה ובממשלה. הניסיונות לשנות את תנאי הניצול בתעסוקה נהדפו בעזרת לחץ ברזל של הממשל וחיסולים ממוקדים.

ההגינות המועטה שבחוקי ההעסקה בבנגלדאש נשחקה תחת אי האכיפה של משרד התעסוקה והיעדר פיקוח. רק שמונה עשר פקחים ועוזרים משגיחים על מאה אלף מפעלים באיזור דאקה, שם ממוקמים רוב מפעלי הטקסטיל. גם אם הפקחים מאתרים חריגה מהנהלים, הקנס הזעום אינו מהווה תמריץ או מניע לתיקון. ההתפרצויות האנארכיות והאלימות משרתות את הממשל יותר מאשר התאגדות מסודרת של העובדים.

בעקבות גל האלימות האחרון הקימה הממשלה תא לניהול משברים שמשימתו אינה לפקח על חריגות בתנאי ההעסקה אלא לרגל אחרי עובדים המנסים להתאגד. באפריל 2012 נחטף אמינול אסלאם (Aminul Islam) אחד המארגנים הבולטים שניסו לגבש את מרכז בנגלאדש לסולידאריות בין עובדים. גופתו נתגלתה מספר ימים לאחר מכן. בנגאלדש ידעה בעבר אלימות נוראה על ידי לוחמי החופש של ג'מעאת אסלאמי Jamaat-e-Islami ב-1971. האלימות הזאת התגבשה למלחמת אזרחים פוליטית בין שתי מפלגות יריבות, מלחמה שהניחה בצד את דרישת הצדק עבור קורבנות האלימות. האלימות של הפגנות הפועלים הציתו אש בארץ שמדממת מדי יום כתוצאה מהטרור המופעל כנגד עובדי ענף הטקסטיל. המחאה סביב האסון בבניין ראנא-פלאזה מעלה תקווה להתגבשות של תנועת מחאה פרוגרסיבית שעלולה הייתה להיסחף בזרם אלמלא קרה האסון.

בקצה השני של העולם האטלנטי, השקיעה במלחמה נגד טרור ומעקב אחרי טלטלות הכלכלה מונעת בחינה לעומק של אורך חיים המתבסס על צרכנות שאותה מניעים חובות על חשבונם של העובדים בדאקה. העובדים שנהרגו בבניין ראנא-פלאזה אינם קורבנות של קבלני משנה מרושעים אלא גם של גלובליזציה נוסח המאה ה-21.

תרגום: אליפלט שרה

עוד

התארגנות עובדים

'מען – ארגון עובדים' חתם על הסכם קיבוצי שלישי בעמותת יד ביד ("הדו-לשוני")

ההסכם משפר את שכרם ותנאי עבודתם של כ- 250 עובדות ועובדים המועסקים ב-6 מרכזים חינוכיים וכן במטה העמותה ובהן עובדות חינוך – מהפעוטון ועד לתיכון, עובדות מנהלה (ניקיון, אבות בית, מזכירות ועוד), עובדות המטה ועוד.

המשך
פרויקט מזרח ירושלים

המקרה של הדאיה: עזבה את עבודתה מסיבות בריאותיות – קיבלה את כל זכויותיה כמפוטרת

הדאיה, בת 58 ממזרח ירושלים היא המפרנסת היחידה של משפחתה, וששת ילדיה תלויים בה. היא לא רצתה לעזוב את עבודתה, אך בגלל מצבה הבריאותי לא יכלה להמשיך לעבוד. בעזרת מען היא קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים שמגיעים למי שמתפטרת בשל מצב רפואי, והבטיחה את זכאותה לדמי אבטלה כבר מהיום הראשון.

המשך
פרויקט מזרח ירושלים

עובדת פלסטינית-ירושלמית העיזה ועמדה על שלה והצליחה לבטל האשמת שווא בגניבה ופיטורים שרירותיים

שוק העבודה במזרח ירושלים משתנה: נשים מתחילות להבין שהן לא חייבות להיות רק נשים שמרצות את כולם וכי יש להן זכויות והן יכולות להרים את קולן. אתן לא לבד! הקשבנה לסיפור של עולא, שיחד עם 'מען' הצליחה לעמוד מול כוונת מעסיקה לפטרה אחרי שהואשמה על ידי המנהלת הישירה שלה בגניבה:

המשך
עובדים ועובדות פלסטינים

במקום מעצרים ראוותניים צריך להחזיר עובדים פלסטינים לאתרי הבנייה

הסכם הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה שנכנס לתוקף ביום ד' 27.11, מסמן את סופה של המלחמה. אם אכן הוא יחזיק מעמד תתחיל תקופה של שיקום שמשמעותה גידול דרמטי בצורך בעובדים לענף הבניין. בינתיים, עשרות אלפי עובדים פלסטינים מחכים לרגע בו תחליט הממשלה להתיר את חזרתם לאתרי הבניין בישראל. אלפי קבלני בניין משוועים גם הם לכוח אדם מיומן ומדווחים שהעובדים הזרים שהגיעו אליהם מעטים מדי ולא מקצועיים ברמה מספקת.

המשך
פרויקט מזרח ירושלים

העובדת לא ויתרה. התמודדה עם מנהל מטריד ונשארה בעבודה!

האם הרגשתם פעם שמנהל שלכם במקום העבודה מתייחס אליכם כאל אשפה שיש לפנות מהדרך? אינתיסאר חוותה את המצב הזה. המנהל הישיר שלה הטריד אותה. לאחר מכן הוא פעל לסלק אותה מהדרך ולגרום לה לעזוב. אלא שהיא לא הסכימה ל”התפנות” כל כך בקלות. בעזרת הפעילות הנחושה של משרד מען בירושלים היא אזרה אומץ והצליחה לשמור על מקום העבודה. לקח חשוב לכל עובד ובעיקר לנשים עובדות.

המשך
עובדים ועובדות פלסטינים

בית-הדין לעבודה חייב את חברת מיה תעשיות מזון בע"מ בפיצוי על הטרדה מינית של עובדת פלסטינית שהועסקה במפעל במישור אדומים

ביום 6.10.2024 פורסם פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג) בתביעה של עובדת לשעבר של מפעל "מיה תעשיות מזון בע"מ" במישור אדומים.

המשך

אנא כתבו את שמכם המלא, טלפון ותיאור קצר של נושא הפנייה, ונציג\ה של מען יחזרו אליכם בהקדם האפשרי.

رجاءً اكتبوا اسمكم الكامل، الهاتف، ووصف قصير حول موضوع توجهكم، ومندوب عن نقابة معًا سيعاود الاتصال بكم لاحقًا








כארגון שמחויב לזכויות עובדים ללא הבדלי דת, גזע, לאום, מגדר או מקצוע - דמוקרטיה היא נשמת אפינו.
מען מתנגד בחריפות לחוקי ההפיכה המשטרית שממשלתם הקיצונית של נתניהו, לוין, בן גביר וסמוטריץ' מנסה לכפות.

ללא דמוקרטיה אין זכויות עובדים,
כשם שארגון עובדים לא יכול להתקיים תחת דיקטטורה.

רק ניצחון המחנה הדמוקרטי יאפשר לפתח דיון בשאלה הפלסטינית, ולהגיע לפתרון אלטרנטיבי לכיבוש ולאפרטהייד, תוך הבטחת זכויות אדם ואזרח לכל, ישראלים ופלסטינים כאחד. כל עוד משטר האפרטהייד מתקיים, המחנה הדמוקרטי לא יצליח להביס את הפשיסטים הישראלים. לכן מען פועל לצרף את החברה הערבית והפלסטינית למחאה.

אנו מזמינים אותך:

לצעוד איתנו בהפגנות ולבנות אלטרנטיבה איגוד מקצועית, יהודית-ערבית דמוקרטית בישראל. הצטרפו היום לקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו "צועדות/צועדים עם מען במחאה"

להצטרף למען ולאגד עובדים במקום העבודה שלך . קראו כאן איך מתאגדים במען.

לעקוב אחרי העבודה של מען ברשתות החברתיות