פסק הדין האזורי דחה את טענות מען לפיהן המעסיק פגע בהתארגנות ופיטר את יוזם ההתארגנות, תושב הרשות הפלסטינית, על רקע תפקידו בהתארגנות. התוצאה היתה שיוזם ההתארגנות איבד את מקום עבודתו, לא קיבל פיצויי פיטורים, והמעסיק אף קיזז משכרו דמי הודעה מוקדמת בטענה שהוא זה שעזב את עבודתו.
הערעור שהגישה היועמ"ש של מען, עו"ד איה ברטנשטין, נועד הן להגן על העובד, והן לתקן פגמים שנפלו בפסק הדין. כפי שטען מען בערעור: בית הדין האזורי (הרכב בראשות השופטת שרה שדיאור) יישם באופן שגוי את הדין, דבר שהוביל אותו לתאר שורה של פעולות שנועדו לפגוע בהתארגנות, אך לקבוע שאינן מהוות פגיעה כזאת. בהתאם, בית הדין האזורי לא נתן את הסעדים שביקש הארגון.
בית הדין הארצי (הרכב בראשות כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה) הבהיר בדיון, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שדעתו אינה נוחה מפסק הדין האזורי, והמליץ לצדדים להגיע להסכמה שתחליף את פסק הדין. לפי ההסכמה חויב המעסיק לשלם לעובד סכום שווה ערך לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת (כעשרים אלף ש"ח), וכן נפסק סכום נוסף (של 10 אלפים ש"ח) לזכות העובד לאחר שמען העלה טענות כנגד האופן בו פוטר העובד – ללא שימוע ועל רקע תפקידו בהתארגנות.
בתוצאה הסופית זכה העובד בפיצוי בסך 30 אלף ש"ח ומען הצליח לבטל את פסק הדין השגוי של בית הדין האזורי.
זאת היתה מלחמה ארוכה, אך בסופה הצדק יצא לאור.
