פורסם ב דה מרקר דעות, ב- 21.12.2016
כל עוד עובדי הבניין לא יתנערו מהתלות במשפחתם המורחבת – הם ובני משפחותיהם ימשיכו להיות קורבנות

מראשית 2016 נהרגו באתרי הבנייה בישראל 46 עובדים. עד לפני שנה היו הרוגים אלה שקופים. העבודה המשיכה מיד אחרי פינוי הגופה. תאונה קטלנית היתה זוכה בשורה רצה בשולי אתרי החדשות. ואולם קמפיין ציבורי שהתחיל לפני שנה הצליח לשנות את המגמה, הודות לקואליציה למאבק בתאונות הבניין והפורום למניעת תאונות עבודה. מעתה, שמות הקורבנות, תמונותיהם ושמות החברות האחראיות לתאונות מתפרסמים.
אבל בקמפיין החשוב זה בולט בהיעדרו הקול של עובדי הבניין. אחת הסיבות לכך היא שעובדים מאמצים גישה פטליסטית, שלפיה התאונות הן מכת גורל. מי שמגיע לבית אבלים להציע עזרה, נתקל בגרסה סגורה ובמסך של ערפול. איש אינו רוצה לדבר על נסיבות התאונה, להודות בכך שהעובד לא היה מבוטח או שלא היה לו ביטוח פנסיוני.
הסיבה לכך היא שלעתים קרובות הקורבן הוא בן משפחתו של הקבלן, או שהם מאותו הכפר – ואת הכביסה המלוכלכת משאירים בפנים. השתיקה הזאת משרתת היטב את הקבלנים, שרוצים לסגור הכל בשקט. העובדים מקריבים כאן את כבודם ועתיד משפחותיהם בשל הכניעה למסגרת השמרנית של המשפחה.
באחרונה נתקלנו במקרה שבו ידידים פנו למשפחתו של עובד שנהרג בתאונת בניין, והציעו לה למנות עורך דין בעל ניסיון רב ומוניטין שאינו בן היישוב. המשפחה הסכימה, אבל בעקבות לחצים שהופעלו עליה מצד הקבלן, קרוב משפחה, מינתה עורך דין המקורב לקבלן וכך ויתרה על ייצוג מקצועי חף מקומבינות. הקבלן השתלט על הגרסה שדווחה לרשויות.
"אני נתקל במקרים כאלה כל יום", אומר עו"ד מוחמד דחלה, המתמחה בטיפול בתאונות עבודה ותיקי נזיקין. "כדי לקבל פיצוי, עובד שנפגע או בני משפחתו חייבים להגיש תביעה ולהוכיח שהתאונה נבעה מרשלנות. עובדים המועסקים על ידי קרובי משפחה נמנעים על פי רוב מהגשת תביעה נגד הקבלן או נגד החברה ששכרה את שירותיו. גם כשמוגשת תביעה, הסכום שמגיע לעובד תלוי בשכרו. פועלים רבים מסכימים לקבל שכר מינימום ולצדו תשלומים בשחור, שאינם מזכים בפיצוי בעת תאונה. העובד או שאריו לא יקבלו גמלה של קרן הפנסיה אם לא בוטח פנסיונית על פי שכרו האמיתי".
עם כל החשיבות של ניהול קמפיין תקשורתי וחיזוק מערך האכיפה והענישה, אין תחליף לעמדתם של עובדי הבניין עצמם. העובדים בשטח הם הראשונים שיכולים לעצור קבלנים רשלנים ולדרוש מיגון ותנאי עבודה בטוחים. כל עוד עובדי הבניין לא יתנערו מהתלות ההרסנית במשפחה המורחבת על קבלני המשנה ועורכי הדין שלה, ויסכימו לוותר על תנאי בטיחות, ועל רישום תלוש מסודר עם זכויות סוציאליות, הם ובני משפחותיהם ימשיכו להיות קורבנות. אין די במאבק של ארגוני החברה האזרחית לשינוי דפוסי העבודה בענף הבניין, וגם לא בהחמרת הפיקוח והענישה הממשלתיים. עובד שרוצה להבטיח את עתידו ואת עתיד ילדיו לא יכול להכפיף את עצמו לשיקולים משפחתיים וחמולתיים שאבד עליהם הכלח.