הויכוח על הפנסיה – הבעיה אינה בדמי הניהול אלא בניהול עצמו

הויכוח על דמי הניהול של כספי הפנסיה מסתיר את הבעיה האמיתית – העובדה שמאות מיליארדי שקלים של חסכונות העובדים בישראל עברו מאז 2003 מאגרות חוב ייעודיות ובטוחות לידי הטייקונים בצורת אג"ח קונצרניות. אף אחד – גם לא עופר עיני – אינו תובע את הדבר הפשוט והמובן מאליו – כספי הפנסיה הם זכות חברתית בסיסית והממשלה צריכה להלאים אותם מידי הטייקונים המתמוטטים ולערוב לעתיד העובדים

הויכוח על דמי הניהול של כספי הפנסיה מסתיר את הבעיה האמיתית – העובדה שמאות מיליארדי שקלים של חסכונות העובדים בישראל עברו מאז 2003 מאגרות חוב ייעודיות ובטוחות לידי הטייקונים בצורת אג"ח קונצרניות. אף אחד – גם לא עופר עיני – אינו תובע את הדבר הפשוט והמובן מאליו – כספי הפנסיה הם זכות חברתית בסיסית והממשלה צריכה להלאים אותם מידי הטייקונים המתמוטטים ולערוב לעתיד העובדים

גורמים מרכזיים במערכת הכלכלית והפיננסית בישראל עסוקים בתקופה האחרונה בויכוח גדול סביב נושא דמי הניהול של קרנות הפנסיה. שלושת העיתונים הכלכליים המובילים מעלים שוב ושוב לדיון בחודשים האחרונים את השערורייה של דמי הניהול המנופחים שגובות חברות הביטוח מחוסכי הפנסיה.

אל תוך הקלחת של הדיון הסוער נכנס עכשיו גם יו"ר ההסתדרות עופר עיני שמודיע בראיון בכלכליסט 1.2.12 כי בכוונתו להוביל מהלך של שינוי דרמטי בשוק החיסכון הפנסיוני. לטענת עיני, הוא נמצא מזה זמן במגעים עם גורמים באוצר לרבות הממונה על שוק ההון, כדי להכין את הקרקע לשינוי הן בביטחונות שמבטיחה המדינה לעובדים שחוסכים לפנסיה והן בדמי הניהול המופרזים.

מאחורי הכותרות שמתמקדות בדמי הניהול הגבוהים והשערורייתיים מסתתרת בעיה חריפה הרבה יותר בה אף אחד – גם לא עיני – לא מוכן לגעת. הכוונה כמובן לעובדה שהממשלה התנערה לחלוטין מכל אחריות לביטוח הפנסיוני והפקירה אותו לשוק החופשי וגחמותיו.

הכספים הלוהטים של קרנות הפנסיה

בעבר היו קרנות הפנסיה של כל העובדים בבעלות ההסתדרות, והחסכונות שלהם בוטחו על ידי הממשלה ברמה של 100% והושקעו בפרויקטים שיצרו מקומות עבודה ותשתיות חברתיות. עובדים ידעו שכספי הפנסיה שלהם מובטחים להם, וכי החיסכון משמש בעקיפין לקידום תשתיות שמשרתות אותם.

אולם מאז שנת 1981, ועם השתלטות התפיסה הנאו ליברלית על כל חלקי הממסד הכלכלי והפוליטי בישראל, החלה העברה של השליטה בכספי הפנסיה, שהם מקור אדיר של הון, לשוק הפרטי, תוך מגמה של הסרת ההגנה ורשת הביטחון הממשלתית.

כך, בסדרת החלטות, שהאחרונה והחשובה בהן בוצעה בשנים 2003-2004, הולאמו קרנות הפנסיה של ההסתדרות על ידי הממשלה ומיד נמכרו לחברות הביטוח הגדולות. מהלך זה לווה בצעד של הורדה משמעותית של שיעור אגרות החוב הייעודיות שמבטיחות את ערך החיסכון מ-70% ל-30%. (ועדת בכר)

2003 קו השבר של כספי הפנסיה

מהות הרפורמה בתחום הפנסיה היתה התנערות מוחלטת של הממשלה מחובתה להבטיח את החיסכון הפנסיוני, והפיכת כספי החיסכון של שני מיליון עובדים ויותר לכספי הימורים בקזינו של הבורסה. במקום השקעות בטוחות באגרות חוב ממשלתיות, הועברו הכספים לאגרות חוב קונצרניות בבעלותם של הטייקונים החדשים שהשתלטו על המשק הישראלי. דו"ח שכתבה ועדת חודק (הממשלתית) בשנת 2010, אחרי שהתבררה הסכנה לכספי החוסכים, קבע כי הגופים המוסדיים (קרי קרנות הפנסיה וקופות הגמל) מחזיקים בכ-64% מאגרות החוב הרשומות למסחר בבורסה.

פרופ' צבי אקשטיין – המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר – טוען ששוק האג"ח הקונצרניות בישראל גדל מאז 2003 באופן דרמטי. בעוד שעד שנת 2003 היה היקפו מהנמוכים בעולם המפותח (כ-2%-3% מהתוצר הלאומי), גדל היקפו בשנת 2007 להיקף של 26%-27% מהתוצר. אקשטיין, שצוטט במאמר של מירב ארלוזורוב (דה מרקר 31.1.12), רמז כי אג"ח החברות בישראל התנפח לבועה לא פחות מסוכנת מה-MBS שהתפוצצה והביאה לפרוץ המשבר הפיננסי העולמי. (MBS הן איגרות חוב מגובות נכסים שנקנו בהלוואות ללא ערבויות והובילו למשבר הסאב פריים בארה"ב בשנת 2008)

תומר זלצר (כלכליסט 16.12.2009) מצביע על קפיצה חריפה עוד יותר. לטענתו, היקף אג"ח קונצרניות בשנת 2003 היה 12 מיליארד שקלים, והוא גדל עד מרץ 2009 לסכום של 150 מיליארד שקלים.

העברת כספי הפנסיה לידי הטייקונים, יצרה הצע עצום של כסף זול ועודדה את היצר ההרפתקני שלהם. במקום שחסכונות הפנסיה יושקעו בתשתיות ויצירת מקומות עבודה בישראל כפי שהיה בעבר ("מביטחון לעובדים לביטחון להון" – מרכז אדוה), עשו בהם הטייקונים שימוש להשגת רווחים מהירים בעיקר בנדל"ן ספקולטיבי בחו"ל. כך הועמקו הפערים החברתיים – בעוד העובדים סובלים משכר נמוך ורואים את הפנסיה שלהם נשחקת בקזינו של הבורסה, הטייקונים רק התעשרו.

הפרטה קיצונית וחסרת תקדים

המשמעות היא מרחיקת לכת. ישראל אמצה אמנם את מדיניות ההפרטה של המגזר הציבורי והעבירה שירותי יסוד של חינוך, בריאות ורווחה לחברות פרטיות. אבל בתחומים בסיסיים אלו נשאר עיקר השירות בידי המדינה. הניסיון להפריט את שירות בתי הסוהר נכשל עם קביעתו של בג"צ כי יש תפקידים שהמדינה אינה יכולה להעביר לשוק הפרטי.

ודווקא כאן, בנושא חשוב כל כך, הפרטה היתה קיצונית והמדינה יצאה לחלוטין מהתמונה. המשפטנית לילך לוריא, שכתבה מחקר בנושא, מסבירה את הכשל: "הפרטת הפנסיה התעסוקתית בישראל נבדלת בעומקה מהפרטות אחרות שהתבצעו ברשת הביטחון הסוציאלי. בניגוד למקרה של הפרטת ההכשרה המקצועית והפרטת מעונות היום, במקרה זה העבירה מדינת ישראל את מלוא האחריות לפנסיה תעסוקתית לידי השוק הפרטי. העברת האחריות הייתה גורפת וכללה את העברת כל היבטי השירות – ניהול, ביצוע ומימון, ואפילו את שיקול הדעת לגבי אופן הפעלתו – לידי השוק הפרטי. הפנסיה התעסוקתית בישראל מהווה מקרה קצה של רכיב מרכזי במדינת הרווחה, אשר עבר הפרטה מוחלטת. אם ננסה לשרטט את המיקום המדויק של הפרטת הפנסיה התעסוקתית בישראל בספקטרום שנע בין הלאמה מלאה להפרטה מלאה, אזי הפרטת הפנסיה התעסוקתית משתייכת לקצה הספקטרום של 'הפרטה מלאה" (ראיון לעיתון הדף הירוק 23.10.2008).

שינויים קוסמטיים של האוצר

כיום, כאשר המשבר הכלכלי מאיים להפיל את הטייקונים, והמשקיעים נאלצים להשלים עם "תספורות" שפירושן ויתור על כספיהם, יש חשש ברור להתרסקות החיסכון הפנסיוני של העובדים בישראל. התחזית הזו מדירה שינה גם מעיניהם של ראשי האוצר, שמבינים כי במקרה כזה יחזור תפוח האדמה הלוהט שנקרא כספי הפנסיה לשולחנם, והמדינה תצטרך למצוא פתרון למאות אלפי עובדים שיישארו ללא חסכון.

לכן יזם האוצר בשנים האחרונות מספר צעדי מנע שתכליתם למתן את המכה, אך אין בהם שינוי של עקרונות הניהול של כספי הפנסיה. ועדת חודק שהוזכרה לעיל היא צעד כזה. הרפורמה המכונה "המודל הצ'יליאני" היא צעד נוסף, שמכוון להתאים את רמות הסיכון לגיל החוסכים (בישראל הוא מכונה המודל החכ"מ – חיסכון כספי מותאם). הכוונה היא לבצע רפורמה שתתאים את ניהול כספי הפנסיה למאפייני העמית ובעיקר לגילו. כיום, נפילה זמנית במדדי הבורסה עלולה לגרום לחוסך שיוצא לגמלאות לאבד ברגע האמת של הפרישה חלק גדול מהחיסכון אותו צבר במשך עשרות שנים. במסגרת המודל החכ"מ, גופים מוסדיים יידרשו להקים מסלולי השקעה נפרדים עבור חוסכים בגילאים שונים באופן שחוסכים שנמצאים על סף פרישה יקבלו בטחונות רבים יותר, בעוד חוסכים צעירים ייכנסו באופן אוטומטי למסלול שבו רמת הסיכון גבוהה יותר.

צעדי מנע אלה מכוונים להבטיח יתר יציבות לחיסכון הפנסיוני, אך מותירים אותו בכל מקרה בשליטתן המוחלטת של חברות הביטוח, והעיקר הן משאירים את המליארדים "הלוהטים" בשוק ההון ומשאירים את הממשלה מחוץ לתמונה.

עיני משתלב עם האוצר

אל תוך הקלחת הזו של המשבר הקרב בתחום הפנסיה נכנס כיום יו"ר ההסתדרות עופר עיני ומנסה להציג עצמו כמבוגר האחראי. עיני וההסתדרות מעלו בתפקידם בשנת 2003 שעה שהעובדים המאוגדים שאותם הוא מייצג ועובדי ההיי טק שאין להם פנסיה הלכו שולל אחרי הבטחת הקפיטליזם. ההסתדרות שתקה אז נוכח הרפורמות של נתניהו ושידרה שהכל כשורה וכי הקפיטליזם הצומח יבטיח לכולנו את העתיד . היום, כשהעובדים מתעוררים ומבינים כי הטייקונים רימו אותם ותובעים הורדת דמי הניהול המופרזים, עיני מנסה ליצור לעצמו מעמד כמי שיציל אותנו מגזילת כספינו.

אלא שאחרי שקיבל כותרת גדולה בעיתון כשהודיע שייצא לקרב חייו על נושא החיסכון הפנסיוני, קריאה בין השורות של הראיון איתו חושפת כי עיני בעצם מאמץ את המודל של האוצר: "אנחנו רוצים להגיע לכך שבשנות החיסכון האחרונות של העובד רוב הכסף שלו יהיה מושקע באגרות חוב מיועדות (כך שערכו יובטח על ידי הממשלה – א.א.)". ובאשר למקור המימון של אגרות חוב כאלו משיב עיני כי "יש פטנטים. אופציה אחת היא להביא עוד כסף. אופציה אחרת היא לשחק בכסף הקיים, כלומר לתת 90% או 100% של מרכיב האג"ח המיועדות בשבע השנים האחרונות של החיסכון ולהקטין את אחוז המיועדות כשאתה צעיר ויכול להסתכן".

אתם הבנתם את זה? מאחורי כל ההצהרות, עיני והאוצר משדרים על אותו גל, ועיני בעצמו מסביר כי "אפשר לשחק עם הכסף הקיים". המודל החכ"מ של האוצר וה"פטנטים" של עיני הם שני שמות לאותו דבר.

הבטחת החיסכון הפנסיוני נגד ברית הון שלטון

המיליארדים של כספי החיסכון הפנסיוני הם הדלק של הבורסה והטייקונים. הממשלה שקובעת את הרגולציה היא שהעניקה להם את המתנה הזו. לזה קראו בהפגנות של תנועת המחאה בקיץ האחרון: "הון, שלטון – עולם תחתון!".

במקום "מודלים יצירתיים” של האוצר ו"פטנטים" נוסח עיני, נדרשת עמדה נחרצת הדורשת להלאים את כספי הפנסיה. החיסכון הפנסיוני של העובדים הינו זכות חברתית בסיסית. ככזו, חייבת הממשלה להבטיח את יציבותה כמו שהיא מבטיחה (או ליתר דיוק – חייבת להבטיח) חינוך, בריאות, שיכון, רווחה ומים לשתייה. מודל כזה מציע דר' זאב שרותם שקורא להקים רשות לאומית לחסכון הפנסיוני שתגן על כספי החוסכים תוך יצירת רובד פנסיה קצבתי בסיסי בניהול ממלכתי" (ראיון ב"גלובס" 30.1.12).

מדיניות אחראית מחייבת קריאה להחזרת הגיבוי הממשלתי לקרנות הפנסיה, כפי שהיה נהוג בישראל עד שנות השמונים וכפי שעדיין נהוג במדינות רבות באירופה. ניהול קרנות הפנסיה שלא למטרות רווח יעביר את החיסכון הפנסיוני בחזרה לקופה הציבורית, ייתן מקורות תקציביים לפרויקטים חברתיים וליצירת מקומות תעסוקה חדשים.

עוד

התארגנות עובדים

'מען – ארגון עובדים' חתם על הסכם קיבוצי שלישי בעמותת יד ביד ("הדו-לשוני")

ההסכם משפר את שכרם ותנאי עבודתם של כ- 250 עובדות ועובדים המועסקים ב-6 מרכזים חינוכיים וכן במטה העמותה ובהן עובדות חינוך – מהפעוטון ועד לתיכון, עובדות מנהלה (ניקיון, אבות בית, מזכירות ועוד), עובדות המטה ועוד.

המשך
פרויקט מזרח ירושלים

המקרה של הדאיה: עזבה את עבודתה מסיבות בריאותיות – קיבלה את כל זכויותיה כמפוטרת

הדאיה, בת 58 ממזרח ירושלים היא המפרנסת היחידה של משפחתה, וששת ילדיה תלויים בה. היא לא רצתה לעזוב את עבודתה, אך בגלל מצבה הבריאותי לא יכלה להמשיך לעבוד. בעזרת מען היא קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים שמגיעים למי שמתפטרת בשל מצב רפואי, והבטיחה את זכאותה לדמי אבטלה כבר מהיום הראשון.

המשך
פרויקט מזרח ירושלים

עובדת פלסטינית-ירושלמית העיזה ועמדה על שלה והצליחה לבטל האשמת שווא בגניבה ופיטורים שרירותיים

שוק העבודה במזרח ירושלים משתנה: נשים מתחילות להבין שהן לא חייבות להיות רק נשים שמרצות את כולם וכי יש להן זכויות והן יכולות להרים את קולן. אתן לא לבד! הקשבנה לסיפור של עולא, שיחד עם 'מען' הצליחה לעמוד מול כוונת מעסיקה לפטרה אחרי שהואשמה על ידי המנהלת הישירה שלה בגניבה:

המשך
עובדים ועובדות פלסטינים

במקום מעצרים ראוותניים צריך להחזיר עובדים פלסטינים לאתרי הבנייה

הסכם הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה שנכנס לתוקף ביום ד' 27.11, מסמן את סופה של המלחמה. אם אכן הוא יחזיק מעמד תתחיל תקופה של שיקום שמשמעותה גידול דרמטי בצורך בעובדים לענף הבניין. בינתיים, עשרות אלפי עובדים פלסטינים מחכים לרגע בו תחליט הממשלה להתיר את חזרתם לאתרי הבניין בישראל. אלפי קבלני בניין משוועים גם הם לכוח אדם מיומן ומדווחים שהעובדים הזרים שהגיעו אליהם מעטים מדי ולא מקצועיים ברמה מספקת.

המשך
פרויקט מזרח ירושלים

העובדת לא ויתרה. התמודדה עם מנהל מטריד ונשארה בעבודה!

האם הרגשתם פעם שמנהל שלכם במקום העבודה מתייחס אליכם כאל אשפה שיש לפנות מהדרך? אינתיסאר חוותה את המצב הזה. המנהל הישיר שלה הטריד אותה. לאחר מכן הוא פעל לסלק אותה מהדרך ולגרום לה לעזוב. אלא שהיא לא הסכימה ל”התפנות” כל כך בקלות. בעזרת הפעילות הנחושה של משרד מען בירושלים היא אזרה אומץ והצליחה לשמור על מקום העבודה. לקח חשוב לכל עובד ובעיקר לנשים עובדות.

המשך
עובדים ועובדות פלסטינים

בית-הדין לעבודה חייב את חברת מיה תעשיות מזון בע"מ בפיצוי על הטרדה מינית של עובדת פלסטינית שהועסקה במפעל במישור אדומים

ביום 6.10.2024 פורסם פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג) בתביעה של עובדת לשעבר של מפעל "מיה תעשיות מזון בע"מ" במישור אדומים.

המשך

אנא כתבו את שמכם המלא, טלפון ותיאור קצר של נושא הפנייה, ונציג\ה של מען יחזרו אליכם בהקדם האפשרי.

رجاءً اكتبوا اسمكم الكامل، الهاتف، ووصف قصير حول موضوع توجهكم، ومندوب عن نقابة معًا سيعاود الاتصال بكم لاحقًا








כארגון שמחויב לזכויות עובדים ללא הבדלי דת, גזע, לאום, מגדר או מקצוע - דמוקרטיה היא נשמת אפינו.
מען מתנגד בחריפות לחוקי ההפיכה המשטרית שממשלתם הקיצונית של נתניהו, לוין, בן גביר וסמוטריץ' מנסה לכפות.

ללא דמוקרטיה אין זכויות עובדים,
כשם שארגון עובדים לא יכול להתקיים תחת דיקטטורה.

רק ניצחון המחנה הדמוקרטי יאפשר לפתח דיון בשאלה הפלסטינית, ולהגיע לפתרון אלטרנטיבי לכיבוש ולאפרטהייד, תוך הבטחת זכויות אדם ואזרח לכל, ישראלים ופלסטינים כאחד. כל עוד משטר האפרטהייד מתקיים, המחנה הדמוקרטי לא יצליח להביס את הפשיסטים הישראלים. לכן מען פועל לצרף את החברה הערבית והפלסטינית למחאה.

אנו מזמינים אותך:

לצעוד איתנו בהפגנות ולבנות אלטרנטיבה איגוד מקצועית, יהודית-ערבית דמוקרטית בישראל. הצטרפו היום לקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו "צועדות/צועדים עם מען במחאה"

להצטרף למען ולאגד עובדים במקום העבודה שלך . קראו כאן איך מתאגדים במען.

לעקוב אחרי העבודה של מען ברשתות החברתיות