סגר הדרגתי על הגדה המערבית מוטל בהדרגה החל מיום ד' 18.3. מטרת הסגר, שהוטל עקב סכנת התפשטות וירוס הקורונה, לעצור כל תנועה של תושבים פלסטינים לתוך ישראל ובחזרה למשך התקופה הקרובה. בהכרזה על הסגר הבהיר משרד הביטחון כי הכוונה לאפשר לכ-50 אלף עובדים פלסטינים לשהות באופן רצוף בתוך שטח ישראל ובאזורי התעשייה בהתנחלויות, מבלי שיוכלו לחזור לבתיהם במשך חודש. ההסדר הושג בתאום בין הרשויות הישראליות והרשות הפלסטינית. במקביל להודעת שר הביטחון, בנט, על הסגר, הודיע גם רה"מ הפלסטיני, מוחמד שתייה, שהרשות מצידה תמנע חזרת העובדים מישראל. וכך, החל מיום א' 22.3, תתאפשר כניסה של עובדים פלסטינים למקומות העבודה בישראל, אך ורק לתקופה של חודש או יותר.
כניסת מספר כה גדול של עובדים פלסטינים, והסדרה חוקית של שהייתם בתחומי ישראל, הינם צעד חסר תקדים, שבא לשרת שלוש מטרות: ראשית מניעת תנועה הלוך ושוב של עשרות אלפי אנשים בין מקומות מאוכלסים בישראל ובגדה המערבית. תנועה כזו היא בעלת פוטנציאל הרסני של הפצת המחלה בשני הכוונים. שנית, לאפשר המשך פעילות של מפעלים חיוניים כולל מפעלי מזון ושירותים, וכך להבטיח, לפחות חלקית, את המשך ההפעלה של ענף הבנייה, ולמנוע פגיעה אנושה בכלכלה. שלישית, להבטיח פרנסה לקבוצה משמעותית של עובדים פלסטינים, שיעבירו את משכורותיהם למשפחותיהם וימנעו קריסה כלכלית של החברה האזרחית בגדה המערבית.
העובדים הפלסטינים הנכללים בהסדר, יאלצו לשהות שבועות ארוכים מחוץ לביתם, בתנאים קשים פיזיים וחברתיים. הצו קובע שעל המעסיק מוטלת החובה לדאוג לעובד למקום מגורים ברמה נאותה, תוך הקפדה על הוראות משרד הבריאות ביחס למאבק בקורונה. אולם, אין ודאות שכלל המעסיקים ינהג בהתאם להוראות הצו. כבר פורסמו דווחים על עובדים, שהסדרי הלינה שהוצעו להם אינם ראויים, או שנדרשו לממן משכרם את עלות שהייתם בישראל.
הבעיה בהסדר החדש, שלמעשה אין לעובדים הפלסטינים ברירה. מי שלא יקבל על עצמו לעבוד בתנאי לינה, גם אם התנאים אינם אנושיים בעליל, ימצא עצמו מצטרף לקבוצה גדולה מאד – לפי הערכות עד 100 אלף איש – של עובדים פלסטינים שנשלחו לביתם עקב סגירת מקומות עבודה והטלת סגר על השטחים ואיבדו את מקור פרנסתם. מדובר בכעשרת אלפים עובדים מאזור בית לחם, הנתונה בעוצר כבר יותר משבועיים; אלפי עובדי מלונות ומסעדות שנסגרו; עובדים בחברות ומפעלים שצמצמו תפוקות, או הקפיאו את העבודה עקב המשבר; וכן עובדים, שמפאת מצבם האישי, מנועים מלעזוב את ביתם לתקופה ארוכה. בקבוצה זו נמנות גם נשים פלסטיניות המועסקות בחקלאות ובמפעלים, שבשל מגבלות תרבותיות, אינן יכולות להישאר ללון במקומות העבודה.
נוכח מציאות אכזרית זו, אין לעובדים שיכולים להמשיך בעבודתם, בחירה של ממש. עם זאת, אפשר גם לראות בנכונות לצאת לעבודה בכל מחיר, עמדה אמיצה, בוגרת ואחראית, שיש בה הקרבה אישית גדולה מצדם של העובדים. כמה מאות עובדים, שנדרשו להמשיך לעבוד בתנאי לינה, מאוגדים במסגרת ארגון העובדים מען, ופועלים בשיתוף מלא ובהתייעצות יומיומית עם הנהגת הארגון, כדי להבטיח את זכויותיהם ותנאי המגורים שלהם.
במקביל, משרד מען בירושלים המזרחית, מוצף בפניות של עובדים מודאגים שחוששים מהעתיד הבלתי ברור. בניגוד לעובדים בישראל, שיש להם זכות לקצבת אבטלה במצב של פיטורים או חל"ת, תושבי הרשות הפלסטינית אינם נהנים מרשת בטחון סוציאלית. ולכן, כאשר הם נשלחים הביתה, הם נותרים ללא מקור פרנסה. מען, פועל יחד עם ארגונים חברתיים נוספים, כדי להשיג פיצוי כספי לעובדים הפלסטינים שנותרו ללא הכנסה.
אנו, בארגון העובדים מען, מכירים היטב את הכוח המאורגן של העובדים הפלסטינים, ואת המסירות והנכונות שיש להם לפעול בשיתוף פעולה וסולידריות. אנחנו מאמינים שבפעולה משותפת, נוכל להבטיח את זכויות העובדים, ואף לצאת מהמשבר מחוזקים. ארגון העובדים מען מפרסם הודעות ומידע בשפה הערבית בדף הפייסבוק. הצוות שלנו עובד יומם ולילה, כדי לענות על מאות הפניות והשאלות שמגיעות אלינו בעקבות המצב החדש. כל פוסט שאנחנו מפרסמים זוכה לחשיפה של 50,000 עד 100,00 צפיות, ומביא פניות נוספות. אנחנו זקוקים למתנדבים/ות שיעזרו לנו להיענות לכל הפניות ולעמוד בעומס המשימות שהולך וגובר מיום ליום.
