המבצע הצבאי הישראלי שהחל בעזה ביום רביעי, 14 בנובמבר, 2012, הוא תוצאה של ארבע שנים של בזבוז זמן מצד ממשלתו הימנית של נתניהו. ממשלה זו סירבה באופן עקבי לשאת ולתת עם הפלסטינים על נסיגה מהגדה המערבית ומזרח ירושלים, המשיכה להרחיב את ההתנחלויות על אדמה פלסטינית והרשתה לכנופיות "תג מחיר" הפאשיסטיות לפעול בחופשיות.
בזמן שתהליך השלום בתרדמת עמוקה, מגיע עכשיו סבב נוסף של אלימות שלא יפתור דבר. המנהיגים הישראלים מכריזים שהם מגנים על אזרחי הדרום, כשלמעשה כולם יודעים שהמלחמה הנוכחית לא תביא ליותר מהפסקת אש זמנית. תוכניתה של ישראל היא לבודד את עזה מהגדה המערבית, ובכך לבטל כל אפשרות לפתרון, תוך כדי סיפוח בפועל של הגדה המערבית. החמאס מסכים להפרדה זו על מנת לשמור על שליטתו ברצועה. כך יוצא שנתניהו, המסרב לראות במחמוד עבאס והרשות הפלסטינית כפרטנר, מקבל דווקא את החמאס כשותף. המלחמה פרצה על מנת להטיל טרור על העמים ולדחוף את חמאס לפינה שמתאימה לישראל.
זאת ועוד, תחת חסות המלחמה ממשלת נתניהו מנסה להסיח את דעת הציבור מהצרכים החברתיים של ישראלים רגילים, ובמיוחד של אלו בדרום. צרכים שנעשו אף דחופים יותר מאז מכירת משאבי המדינה לעשרים משפחות עשירות.
בחלקים מסוימים של תל אביב אפשר לטעות ולחושב שאתה בשכונת בברלי הילס, אבל מה שרואים היום בישובים יהודים וערבים בדרום זה עוני, אבטלה וריסוק של שירותים ציבוריים. ברור שהמצוקה בישובים הערביים קשה ביותר כאשר כמחצית האוכלוסיה הערבית – כמאה אלף נפש – עדיין חיים בישובים ללא תשתיות שאסור לבנות בהם. אחד מתושבי הכפרים הלא מוכרים היה קורבן של המלחמה שכן בכל הישוב אין בנמצא מקום מוגן אחד שיכול לאפשר לתושבים למצוא מחסה מהפגזים.
עובדה ידועה היא שנתניהו מתכנן אחרי הבחירות תוכנית צנע דרקונית. מתוך חשש לאבד קולות בבחירות הקרובות הוא מנסה לשנות את סדר היום על ידי פתיחה במלחמה מיותרת שכבר עלתה בעשרות מתים ועוד רחוקה מלהסתיים.
כאיגוד מקצועי עצמאי המאגד פועלים יהודים וערבים באופן שווה, איננו יכולים להישאר אדישים למלחמת דמים זו הגוררת פועלים לתמוך באויב המעמדי האמיתי שלהם. אנו עומדים היום עם אחינו ואחיותינו הפלסטינים – הפועלים והעניים בעזה והגדה המערבית – אשר משלמים את המחיר הכבד ביותר של מלחמה זו.
כולנו יודעים שהמורווחים היחידים ממלחמה זו הם ממשלת הימין בישראל וממשלת החמאס בעזה, אשר שתיהן מסרבות לשאת ולתת. הקיצוניות ממשיכה להשתולל בזמן שהפועלים משני צידי קווי 1967 סובלים.
לפי המסורת המעמדית של תנועת הפועלים אנו עומדים נגד המלחמה ולמען האחווה בין פועלים פלסטינים וישראלים. אנו קוראים לתנועת הפועלים הבין לאומית ליזום פעולות ציבוריות ולדרוש הפסקת אש מידית בעזה; בנוסף יש לנקוט עמדה איתנה נגד הכיבוש הישראלי ולדרוש התקדמות לקראת פתרון פוליטי על בסיס הקמת מדינת פלסטינית עצמאית כשירושלים בירתה. רק כאשר דרישות אלו ימולאו נהיה מסוגלים לבנות את שתי מדינותינו, לספק לאנשים מקומות עבודה ראויים, חינוך ובריאות ולהפסיק לבזבז מיליארדים על מלחמות אשר אינן מובילות לשום מקום.
