כששואלים את גוגל איך להתכונן ללידה ראשונה התשובות מגוונות, אבל אף אחת מהן לא כוללת את הבירוקרטיה המתעמרת שאחלאם (שם בדוי), תושבת מזרח ירושלים, נאלצה לעבור, חודש לפני הלידה המיוחלת. והיא לא היחידה. זוהי דרך הייסורים שנאלצת לעבור כל אישה שנישאה לתושב גדה (גם) בבואה ללדת.
אחלאם עובדת בשתי עבודות בירושלים, משלמת מיסים בישראל, ובהם גם דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות. לקראת הלידה הצפויה, אחלאם עברה קורס הכנה ללידה, הגיעה לסיורי חדרי לידה והחליטה ללדת בבית החולים הדסה הר הצופים.
בחודש השמיני להריונה, כשהגיעה להירשם ללידה בבית החולים, התחוור לאחלאם שהיא צריכה להשאיר צ'ק ביטחון בסך כ- 16,000 ₪ לכיסוי הוצאות אשפוז במידה והמוסד לביטוח לאומי לא יממן אותן, וזאת כתנאי ללידה שם.
כך הסתבר לה לראשונה שבגלל שהתחתנה עם תושב גדה, המוסד לביטוח לאומי עורך בדיקה מקיפה במטרה לוודא שאכן מרכז חייה הוא בישראל, לפני שהוא מאשר דמי לידה ומימון הוצאות אשפוז. הליך הבדיקה, כך נאמר לה – לוקח כשלושה חודשים.
לכאורה מדובר בפרוצדורה אותה נדרשת לעבור כל אישה שבן זוגה אינו תושב ישראל. אלא שהמצב שונה עבור נשים פלסטיניות: ראשית, מדינת ישראל לא מאשרת איחוד משפחות לנשים פלסטיניות שהתחתנו עם תושב גדה. בן זוג של אישה ישראלית שאינו פלסטיני יכול לעבור לגור בישראל ולקבל תושבות – אז הפרוצדורה הזאת אינה נדרשת. האפשרות הזאת נמנעת ממי שנישאו לתושבי גדה, ואתה נמנעות שורה של זכויות המוקנות למשפחות אחרות. כך קורה שנשים רבות שמרכז חייהן בירושלים נאלצות להוכיח פעם אחר פעם – כל פעם למטרה אחרת – שהן אכן מתגוררות במקום בו הן מתגוררות. אמנם המוסד לביטוח לאומי יודע שאחלאם עובדת בישראל בשתי עבודות ומשלמת דמי ביטוח (שכן פרטים אלה מדווחים ישירות על ידי המעסיקים), אך בכך לא די.
בנוסף, כדי לבדוק את מרכז חייה של אישה ישראלית, הביטוח הלאומי יכול להפעיל חוקרים מטעמו שיגיעו לביתה לוודא היכן היא מתגוררת. במזרח ירושלים המוסד לביטוח לאומי לא ממהר לשלוח חוקרים, לעתים בטענה שמסוכן עבורם להסתובב בשכונות המזרחיות, והפרוצדורה יכולה לארוך זמן רב ביותר אחרי שהאישה כבר ילדה. במשך כל הזמן הזה האישה נאלצת לחיות במתח, לאחר שהפקידה צ'ק ביטחון בסכומים אסטרונומיים (במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את תחולת העוני הגבוהה במזרח ירושלים).
אחלאם רצתה מאוד ללדת בהדסה הר הצופים. היא התרשמה לטובה מחדרי הלידה, ובנוסף, בדיקות מקדימות העלו חשש למום לבבי בעובר, והיא רצתה להעניק לו טיפול רפואי טוב. אך הדרישה להפקיד המחאה ובסכום כל כך גבוה הובילה אותה ללדת בבית החולים סנט ג'וזף, שם הסכימו לקבל סכום של 5,000 ₪ בלבד במזומן.
אחלאם הגיעה למשרד מען בירושלים המזרחית באמצע הגהנום הבירוקרטי אליו נקלעה. פניות של מען למוסד לביטוח לאומי הובילו לכך שתהליך הבירור הואץ: יום לפני הלידה הגיע חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי לביתה, וימים ספורים לאחר הלידה אושרה תושבותה ועמה זכותה למימון הוצאות אשפוז ודמי לידה, וכספה הושב לה.
יחד עם זאת, העובדה שאישה הכורעת ללדת נאלצת להתמודד עם העמדה בסימן שאלה של כל זכויותיה הרפואיות, להתעלם משיקולים רפואיים של טובת התינוק ולבחור מקום לידה על סמך יכולת כלכלית בלבד, חמורה ביותר ומהווה אלימות בלתי נסבלת.
לצערנו, הבירוקרטיה הזאת פוגעת בחלשות ביותר: נשים פלסטיניות, שנתונות יותר למצב של נישואים לתושב חוץ בעל כורחן. ולמרות העובדה שמדובר בבעיה נפוצה, נראה שהמוסד לביטוח לאומי לא נוקט אמצעים מספקים ליידע את האוכלוסייה הרלוונטית בשפה הערבית על הפרוצדורה הנדרשת ועל משך הזמן שהיא לוקחת.
