מבצע הגירוש של הפליטים מאריתריאה וסודן שעומד להתחיל באפריל עורר תגובה ציבורית של עשרות אלפי אזרחים התובעים לבטל את ההחלטה. נגד הגירוש התארגנו בשבועות האחרונים עצומות והפגנות רבות. בין המשתפים במחאה הציבורית המרשימה למעלה מ-1,100 אנשי רפואה, מאות אנשי חינוך, אנשי רוח וציבור, והציבור הרחב. את הקמפיין נגד הגירוש מובילים ארגוני הסיוע ושורה של ארגונים אזרחיים, שמאשימים את הממשלה בהפרה בוטה של החוק הבינלאומי, ובמיוחד של אמנת האו"ם לזכויות הפליטים משנת 1951, שישראל היתה אחת הראשונות לאמצה.
אלא שקריאת המצפון הזו לא הצליחה להזיז את ארגוני העובדים ולהביא אותם לתמיכה במאבק נגד הגירוש. הרופאים בעלי המצפון אינם מצליחים לשכנע את מנהיגי ההסתדרות הרפואית, המורים והמחנכים נכשלים בגיוס ארגון המורים העל-יסודיים והסתדרות המורים למאבק. גם ארגוני העובדים הכלליים, ובמיוחד ההסתדרות החדשה וכוח לעובדים, ממלאים את פיהם מים נוכח הגירוש.
הטענה שעל ארגוני העובדים להמנע משאלות פוליטיות המפלגות את ציבור העובדים החברים בו, ושיש להשאיר את הוויכוחים הפוליטיים למפלגות, היא שגויה. מראשיתם הוקמו ארגוני עובדים בעולם כארגונים חברתיים המשויכים למפלגות פוליטיות. בארץ המצב אינו שונה. ההסתדרות הוקמה על-ידי מפלגת הפועלים ההיסטורית מפא"י ומזוהה כיום עם האגף השמרני במפלגת העבודה, ההסתדרות הלאומית הוקמה על ידי תנועת החרות שהפכה לבסיס של הליכוד, ואילו ארגון כח לעובדים הוקם על ידי פעילים המזוהים עם אגף סוציאל-דמוקרטי במפלגת העבודה ומרצ.
שתיקתה של ההסתדרות החדשה אינה מפתיעה. היא מוכרת ככוח בירוקרטי ושמרני, היתה לה הגמוניה בזירה המקצועית במשך עשרות שנים, ואיש אינו מצפה היא תוביל מאבקים חברתיים מתקדמים. אין זה סוד שראשי ההסתדרות בעשור האחרון הפכו למתווכים בין מפלגת העבודה ובין נתניהו. יו"ר ההסתדרות הקודם, עופר עיני, הוביל בשנת 2009 קו של שיתוף פעולה עם הליכוד ונתניהו, והיה השושבין של כניסת מפלגת העבודה בראשות ברק לממשלתו השניה של נתניהו. היו"ר הנוכחי, אבי ניסנקורן, הצטרף פומבית לפני כשנתיים למפלגת העבודה ותווך בין הרצוג לנתניהו כשהוא משתמש ביחסים המיוחדים שלו עם שר האוצר הנוכחי משה כחלון. לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות בשנת 2017 צירף ניסנקורן את תומכיו של כחלון לרשימתו ושריין להם מקומות ותקציבים.
כך תרמה ההסתדרות להתחזקות הימין והמתנחלים, והכשירה את הקרקע לקואליציה הקיצונית והגזענית הנוכחית ששומרת על שלטונה באמצעות ליבוי לאומנות יהודית והסתה נגד אזרחי ישראל הערבים. הסימביוזה ההדוקה שנוצרה בעשור האחרון בין ההסתדרות ובין נתניהו מסבירה את השתיקה של ההסתדרות נוכח גירוש הפליטים. על אף שההסתדרות מאגדת בשורותיה כ- 3,000 פליטים שעובדים בבתי המלון באילת ובים המלח ומשלמים לה דמי חבר, ועל אף שבעלי המלונות והמסעדות מעוניינים להמשיך להעסיק את הפליטים, את ההסתדרות זה לא מעניין. מי שמחק מהלקסיקון את המושג סולידריות כשמדובר בעובדים פלסטינים, לא יתקשה להפנות מבטו כאשר מגרשים כמה עשרות אלפי פליטים.
מאידך תמוהה השתיקה הרועמת של ארגון כח לעובדים. ארגון זה הוקם לפני כעשור והתיימר לייצג תנועה איגוד מקצועית דמוקרטית ודינמית שתהווה אלטרנטיבה להסתדרות שהסתאבה. כוח לעובדים לא הסתיר את העובדה שהמודל לפיו הוא בונה עצמו הוא הסוציאל-דמוקרטיה השוודית, וראשיו הזדהו פומבית עם אגפים חברתיים במפלגת העבודה ובמרצ. חבר מנהיגות הארגון, עו"ד איתי סבירסקי, אף התמודד בבחירות האחרונות על מקום ברשימת מרצ לכנסת, והמזכיר הארגוני של כח לעובדים, דר' עמי וטורי, תמך בעמיר פרץ בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה בשנת 2017.
למרות שכח לעובדים כותב במצעו כי "בכל העולם, איגודי עובדים חזקים הם המפתח למדיניות של צדק חברתי", הארגון ממלא את פיו מים נוכח עוולות פוליטיות בדיוק כמו ההסתדרות, ואינו מתייצב בחזית המאבק נגד הסחף הימני לאומני של ציבור העובדים. נראה שכוח לעובדים נמנע מלנקוט עמדה בנושא גירוש הפליטים מתוך הבנה שנקיטת עמדה עלולה להבריח ועדי עובדים שהצטרפו אליו. כך יוצא שההתהדרות בדמוקרטיה פנימית הופכת בפועל לכניעה בפני עמדות גזעניות וימניות, כאשר כוח לעובדים אינו נוקט עמדה ברורה נגד גירוש הפליטים או נגד הפיל שבחדר – הכיבוש.
ארגוני עובדים שמתיימרים לייצר חברה צודקת ושוויונית חוטאים לתפקידם כאשר הם מצמצמים את האג'נדה שלהם לנושאים "פועליים" או "חברתיים" צרים. מול הגל העכור של שנאת זרים, גזענות ולאומנות חשוכה שממשלת הימין הקיצוני מובילה, נדרש אומץ לב ציבורי והתייצבות אזרחית גם בנושאים של מלחמה, שלום, כיבוש ושוויון, וגם ביחס למבחן החשוב שעניינו זכויות אדם כמו הגירוש של הפליטים. ארגונים שנכשלים במבחן זה תורמים להדרדרות החברה הישראלית לתהום האטימות וההתבהמות. אם ארגוני עובדים בישראל חפצי חיים, עליהם לבחור במאבק למען חברה ליברלית פתוחה המוכנה לשלב בין בני אדם בעלי שפות, לאומים, גזעים ומגדרים שונים.
אנו חיים היום במציאות קוטבית שמחייבת אותנו לבחור צד. על רקע המשבר הגלובאלי וגלי ההגירה שפוקדים את אירופה אנו עדים לעליית כוחות של ימין פשיסטי חדש. ממשלת הימין בישראל מזהה עצמה ומשתפת פעולה עם כוחות אפלים אלו בראשות נשיא ארה"ב טראמפ וממשלות הימין של מזרח אירופה. נוכח גלי הלאומנות והגזענות המתגברים, איגודי עובדים שעושים חישובים טקטיים של שמירה על אחדות פנימית, או נמנעים מלהצטייר כ"שמאלנים", הופכים לבלתי רלבנטיים. אירגון עובדים שפועל כקבוצת כוח סגורה הדואגת לחבריה בלבד, משמיט את הקרקע תחת רגליו ומאבד את ההצדקה לקיומו.
איגודי העובדים אינם יכולים לשתוק עכשיו. מן ראוי שישמיעו קול צלול וברור נגד הגירוש.
לעמדה של ארגון העובדים מען בנוגע לגירוש הפליטים, ללחוץ כאן
