פורסם ב"הארץ" – דעות – 18.11.2012
באחרונה התבשרנו כי נגמר התקציב של שירות התעסוקה להכשרות מקצועיות בשנה הקרובה.
הבשורה הזו היא חלק מתהליך עקבי ומתמשך של ייבוש תוכניות ההכשרה המקצועיות בישראל – רק בעשור האחרון קוצצו תקציבי ההכשרה המקצועית בלמעלה מ- %60, והיא כבר מזמן לא רלוונטית הן בעבור דורשי עבודה והן בעבור דרישות שוק התעסוקה.
דומה שממשלת ישראל לא יודעת את מה שיודע כל אחד אחר: ללא מקצוע מעודכן ורלוונטי עולה מאוד הסיכון להידחק לשולי שוק התעסוקה, ואף להיפלט ממנו לפרק זמן או לתמיד. לפיכך, בקידום השכלה והכשרה מקצועית טמונה תועלת ברורה לכלכלה, למאבק בעוני, לצמצום פערים חברתיים, למאבק באבטלה, להשתלבות אוכלוסיות בעבודה ולהתקדמות כלכלית. לא פלא שנשיא ארה"ב הנבחר, ברק אובמה, הדגיש בעימות השני לקראת הבחירות את חשיבות ההכשרה המקצועית ככלי להתמודדות עם האבטלה.
מדינות מפותחות רבות מפתחות ומטמיעות מדיניות פעילה בשוק העבודה – Active Labor Market Policy – תוך שהן משקיעות בתחום זה תקציב הגדול פי 3.5 בהשוואה לישראל. בשוק העבודה המתפתח – ושוק העבודה בישראל בהחלט נחשב לכזה – קיים ביקוש גובר והולך לעובדות ולעובדים מקצועיים. כבר היום קיים מצב פרדוקסלי ובו יש יותר ויותר מובטלים ומובטלות המתקשים למצוא עבודה, ומנגד, חסרים למשק הישראלי אלפי עובדים ועובדות מיומנים במקצועות שונים. הכשרה מקצועית רחבה המתעדכנת בהתאם לדרישות הדינמיות של שוק התעסוקה אמורה ליצור את החיבורים החיוניים הללו: בין דורש ודורשת העבודה לבין דרישות העבודה, וגם בין ההווה המקצועי לבין צפי מגמות עתידיות. וכל זה, עוד לפני שהתייחסנו לתחזיות לגידול באבטלה.
חשוב לדעת שהתקציב שנגמר, לא נגמר לכולם ולכולן באופן שווה. במצב של ייבוש תקציבי, הראשונות שנפגעות הן הקבוצות החלשות מבחינה תעסוקתית, אלו שממילא המדינה מזניחה אותן יותר: נשים, ובמיוחד נשים המשתייכות לאוכלוסיות מופלות ומודרות, כמו נשים מבוגרות מעל גיל 45, נשים ערביות, נשים ללא ניסיון תעסוקתי רציף או חסרות השכלה בסיסית מספקת. גישת המדינה כלפיהן כיום היא ש"אין טעם להשקיע בהן" את המשאב הנדיר של הכשרה, "שהרי ממילא לא ימצאו עבודה". חשוב לדעת כי לקבוצות הללו יש ייצוג גבוה בין המובטלים. למנוע מהן הכשרה מעודכנת, משמע לסתום את הגולל על תקוותן להשתלב בעתיד בתעסוקה ראויה.
ובתוך אוכלוסיית הנשים המופלית, הולך וגדל שיעור הנשים המבוגרות, אשר להן ייצוג בולט במיוחד בקבוצות הסובלות מעומק אבטלה חריף. הן מופלות בקבלה לעבודה והן מופלות גם בקבלה לקורסי הכשרה מקצועית. כבר היום בגיל 61 (שנה לפני גיל הפרישה הרשמי לנשים), כ- %50 מהנשים לא משתתפות כלל בכוח העבודה, כאשר במרבית המקרים לא מדובר בנשים שפרשו משוק העבודה מרצון.
זה מאוד לא צודק, אך גם מאוד לא חכם.
הנשים בגילים הללו משוועות לתוכניות הכשרה מקצועית שיקדמו אותן מתעסוקה מושתתת כוח פיסי לתעסוקה מושתתת ידע ויסייעו להן להשתלם במקצוע מעודכן ונדרש. הלחצים הגוברים להעלאת גילהפרישה לנשים מדגישים ביתר שאת את החיוניות והדחיפות שבפיתוח ובתקצוב תוכניות הכשרה ייעודיות לאוכלוסייה זו. ובמקרה זה, לא מדובר בהוצאה תקציבית אלא בהשקעה חיונית בתשתיות. שהרי על מה שנגרע היום מההכשרה המקצועית, כולנו נשלם כפל כפליים בעתיד.
מיכל דגן היא מנהלת מרכז מהות, עמותה המקדמת נשים מבוגרות (גיל 45 פלוס) להשתלבות ולהתפתחות בתעסוקה
