להלן סיפורה של סמאח מסעוד, בת 22 מערערה. מאז שאמה נפטרה בתאונת דרכים לפני שבע שנים היא ואחותה הגדולה דואגות לשלושת אחיותיה ואחיה. סמאח סיימה 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה, ועברה בהצלחה קורס חשבונאות סוג 3, אבל עובדת כפועלת חקלאית במקום עבודה קבוע, והיא מרוצה.
יש לך השכלה שמאפשרת לך לעבוד בעבודה יותר נוחה ומשתלמת. מדוע בחרת בחקלאות?
סמאח: פשוט אצלנו באזור אין בכלל הצע של עבודות, אלא אם כן אסכים לעבוד משרה מלאה בהרבה פחות משכר המינימום, וזה ניצול מחפיר. העבודה בחקלאות באמצעות מען היתה היחידה שהבטיחה לי שכר הוגן, זכויות סוציאליות וגוף שמלווה אותי ופותר בעיות בעבודה. פעם עבדתי במפעל פלסטיק וניצלו אותי, ואני מאוד מודעת להבדל ביןן עבודה מאורגנת ועבודה לא מאורגנת. הסוג הראשון מעניק לנו כוח, ולא רק כלכלי, הסוג השני משאיר אותנו עניות ומוחלשות.
איך המשפחה שלך התייחסה ליציאה שלך לעבודה?
סמאח: רציתי לפרנס את עצמי ולהיות עצמאית. אני עובדת כדי לחסוך כסף להוצאות, ללימודים, ולעזור למשפחה. כשהתחלתי לעבוד אבי התנגד באופן נחרץ, כי יצאתי מוקדם מאד מהבית. לפעמים אני יוצאת לעבודה בשלוש בבוקר, וזה לא מצא חן בעיניו, אבל הצלחתי לשכנע אותו שלכל עבודה יש יתרונות וחסרונות. גם האחים שלי העדיפו שאמצאא עבודה יותר נוחה, אבל לא הסכמתי לקבל עבודה נוחה בשכר מגוחך, שזה מה שמקובל בכפר. אני מעדיפה את הקושי שבעבודה פיזית על ניצול. זה גם התאים לי כי חפשתי עבודה שמתחילה מוקדם ומסתיימת מוקדם, כדי שאוכל להיות בבית כאשר אחותי הגדולה יוצאת לעבודה במשמרת לילה, ואני צריכה להיות בבית. חלק מהמשכורת שלי אני חוסכת, וחלק אני תורמת להוצאות המשפחה. אני מחליטה איך לחלק את המשכורת, אף אחד לא כופה עלי כלום.
איך היתה הקליטה בעבודה?
סמאח: מאחר ונכנסתי על חשבון עובדת שהיתה בחופשה, נוצרה אווירה של תחרות בין העובדות מי תשאר בעבודה ומי תפלט החוצה, וזה יצר מתח. אבל פעילות מען התערבו וייצרו אווירה של סולידריות ואחווה במקום תחרותיות שלילית וקנאה. ראיתי את ופא טיארה נעמדת מול הגברים האחראים על העבודה ופותרת את הבעיה בחוכמה והגיון רב.. היא גם ידעה לחבק אותי כאשר נודע לה על אבדן אמי. הבנתי כי העבודה גיבשה את האישיות של ופא והעצימה אותה, וזה דחף אותי להמשיך בעבודה כי רציתי להיות כמוה, מודל לחיקוי עבור אנשים אחרים.
הרגשתי שפרוייקט "נשים וחקלאות" מצליח בזכות אנשים שמאמינים בנשים, ואינו סתם עוד פרוייקט. הפרוייקט תומך דרך חינוך הנשים לעצמאות כלכלית, לסולדריות ולערך עצמי. הבחנתי שהפרוייקט העלה את מעמד הנשים העובדות בענף החקלאות, הן במקומות העבודה והן בחברה. לא ציפיתי לזה, אבל הודות לעבודה הכרתי את בנה של אחת העובדות, התאהבנו והתארסנו. ואחרון חביב לאוהבי הטבע והרומנטיקנים, ההשכמה בבוקר היא רבת יופי, והשקט מרגיע את החושים. הבעיה היא שזה בא על חשבון שעות השינה הטבעית…
הרבה צעירות מעדיפות לשבת בבית ולא לעבוד בחקלאות
סמאח: אמנם קשה מאוד לעבוד בחום הכבד של הקיץ ובקור ובגשם בחורף, ואני לא חושבת שמתגמלים אותנו מספיק בהתחשב במאמץ שהעבודה דורשת. זה מרחיק את העובדים מענף החקלאות, ועובדים בו רק אם אין בררה. בנוסף, העבודה אצלנו דורשת גמישות והסתגלות, כי אנחנו עוברים מממקום למקום וצריך להתרגל כל הזמן למעסיקיםם חדשים, וזה דורש הרבה אנרגיה.
האמת היא שלא האמנתי שאחזיק מעמד בעבודה פיזית כל כך קשה, אבל גיליתי שיש לי יותר כח ממה שחשבתי ויכולות להתמודד עם קשיים. למעשה גיליתי את עצמי מחדש ואני גאה ביכולות שלי, כנראה שירשתי אותן מאמי ז"ל. אני עובדת עם נשים מבוגרות וצעירות, ומנסה לעזור להם על פי צו מצפוני, מה שמעמיס עליי מאמץ נוסף, מצד שני למדתי מהן להיות אופטימית ולהמשיך. זה לא פשוט, כי כשאני חוזרת אחרי יום עבודה מפרך יש לי מחויבויות בבית, אני לא חיה רק בשביל עצמי.
איך את רואה את עתידך?
סמאח: יש לי הרבה מאוד שאיפות, ובראשן להמשיך ללמוד, אבל עוד לא החלטתי באיזה תחום בדיוק. אני שבעת רצון, כי אני עוזרת בבית, וחרוצה בעבודה, מצאתי בן זוג ואני מקווה שהזוגיות שלנו תצליח. אני שואפת להתבסס כלכלית כדי שלא נהיה תלויים באף אחד, ושיהיה לנו עתיד יציב בלי דאגות.
הגורל הטיל עלי לשאת בנטל הטיפול במשפחה שאמי הקימה. אני רוצה לחנך את ילדיי כמו שאמי חינכה אותנו, אבל אני מתכוונת להקים משפחה יותר קטנה, כדי להותיר לעצמי זמן להגשים את עצמי ולהתקדם בחיים. זה טוב שנשים מקדישות את עצמן למשפחה, בתנאי שיש איזון ונשאר לנו זמן גם לעצמנו. נשים עובדות נחשפות לחיים מחוץ לבית, מה שתורם לגיבוש אישיות חזקה ובשלה יותר, ומעצים את האשה.
ראיינה: ופא טיארה, מרכזת עבודת "נשים וחקלאות" של מען.
צילום: נועה קוזק
סמאח מסעוד. צילום נועה קוזק
