מצוקת כוח האדם בבתי האבות ומצוקת האבטלה של נשים ערביות – האופציה בה ירוויחו כולם

יבוא עובדי סיעוד זרים אינו הפתרון למצוקת כוח האדם בבתי האבות הסיעודיים. צעד כזה רק יחריף את האבטלה והעוני. פוטנציאל בלתי מנוצל של עשרות אלפי נשים ערביות, הכמהות לעבודה קבועה ושכר הוגן, יכול לספק פתרון למצוקת בבתי האבות וגם לקדם שכבות אוכלוסייה המשוועות לקידום כלכלי וחברתי.

הקדמה:

בדיון של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת מיום 8.2.2017, עלתה שאלת ההזנחה והתעללות בבתי אבות סיעודיים, ונטען כי קיים מחסור של 5,000 עובדים בענף. נציג מנהלי בתי האבות שהופיע בישיבה טען שהפתרון למצוקה זו הוא בהסכמת הרשויות להעסקת עובדים זרים בבתי אבות, דבר שנאסר כיום על פי חוק. חברי הכנסת שנכחו בישיבה ובהם יו"ר ועד העבודה והרווחה חה"כ אלי אלאלוף השתכנעו שאין פתרון אחר, והודיעו בישיבה כי בכוונתם לפעול כדי להתיר לעובדים זרים לעבוד בבתי אבות סיעודיים.

ארגון העובדים מען, המפעיל מאז שנת 2005 את פרוייקט  נשים ועבודה, טוען כי הוא יכול להציע כוון פתרון שונה לחלוטין. לטענת מען קיים פוטנציאל של עשרות אלפי נשים ערביות שסיימו 12 שנות לימוד וחסרות הכשרה מקצועית שאינן עובדות וחיות בעוני. עובדות אלו יכולות להיקלט לעבודה בבתי אבות ולתת פתרון למצוקת כוח האדם. במשך יותר מעשור הצליח ארגון העובדים מען לסייע לאלפי נשים בישובים הערבים לצאת ממצב של אבטלה ופסיביות ולהשתלב באופן אקטיבי בעולם העבודה, במיוחד בתחום החקלאות. הנסיון שצברנו בפרוייקט מוכיח שישנן אלפי נשים ערביות שמשוועות למצוא מקום עבודה קבוע והוגן, גם כזה הכרוך במאמץ פיזי ונסיעה. מנסיונינו עולה כי נשים ערביות, כולל נשים חסרות הכשרה, יכולות ומוכנות להשתלב בשוק העבודה, וכי המכשול העיקרי העומד בפניהן הוא העדר מקומות עבודה יציבים וברי קיימא עבורן.

נתונים על נשים ערביות:

מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיולי 2016 מצביע על כך ששעור הנשים הערביות בגילאים 25-64 שנמצאות בשוק העבודה הוא 33.7% וזאת בהשוואה ל-83.5% בקרב נשים יהודיות.  הפילוח של נשים משכילות בשוק העבודה לעומת נשים שאינן משכילות מסגיר מציאות בעייתית ביותר. שיעורן של נשים ערביות בעלות תואר ראשון ומעלה בשוק העבודה הוא מעל 70%. לעומתן, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של נשים שלמדו 9-12 שנות לימוד הוא רק 30%-35%. ניצה (קלינר) קסיר ממחלקת המחקר של בנק ישראל מעריכה כי כ-200 אלף נשים ערביות ברמת השכלה שבין 9-12 שנות לימוד נמצאות מחוץ לשוק העבודה. התוצאה היא שיעור עוני של 54% באוכלוסיה הערבית, שבה 80% מהתושבים מקוטלגים כשייכים למעמד הנמוך, בהשוואה ל-34% מהיהודים.

קיימים מכשולים רבים להשתלבות נשים ערביות חסרות השכלה בשוק התעסוקה, אולם העיקרי שבהן הוא העדר מקומות עבודה חוקיים וזמינים עבורן: על אלה יש להוסיף גורמים נוספים כמו ריחוק ממרכזי תעסוקה והעדר תחבורה זמינה, העדר מערכת מעונות וגנים שיתנו פתרון מעשי לאמהות לילדים קטנים, העדר תכניות של קידום השכלה והכשרה מקצועית, אי ידיעת השפה העברית, מחסומים פסיכולוגיים ותרבותיים משני הצדדים, ולחץ חברתי שמרני המופעל על נשים ערביות נגד תעסוקה מחוץ למקום הישוב.

הממשלה השקיעה בשנים האחרונות תקציבים רבים להעלאת שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות, באמצעות מרכזי ההכוונה של עמותת ריאן, עמותת קו משווה, אשת חיל ועוד. אולם כל עוד לא פותרים את השאלה העיקרית, של מחסור במקומות עבודה זמינים וחוקיים, המטרה הצנועה של שעור השתתפות בגובה 41% של נשים ערביות עד שנת 2020, שהתקבלה בהחלטת ממשלה מס'  922 מדצמבר 2015, נראית רחוקה. הכנסת עוד עובדים זרים לתחום שיכול לספק מקומות עבודה לאוכלוסיה בעלת השכלה נמוכה וחסרת הכשרה מקצועית, בדיוק התחום שבו האבטלה היא הגבוהה ביותר וכמוה גם העוני, עוד יותר מרחיקה את הממשלה מהמטרה שהיא קבעה לעצמה.

יש לציין שבמהלך 11 שנות קיום הפרויקט של מען נכחנו בשינוי מעניין שחל במחפשות העבודה. בעוד שבעבר עיקר הנשים שחפשו עבודה היו רווקות צעירות, או נשים שילדיהן גדלו ועזבו את הבית והן חפשו עבודה כדי לסייע לפרנסת המשפחה ולקידום ילדיהם, הרי כיום אנו עדים לדרישה מוגברת של נשים צעירות ואפילו אמהות לילדים קטנים לצאת לעבוד. עובדה זו מציינת את התגברות הלחץ הכלכלי והעוני מחד, אך גם את השפעת הווי החיים המודרני, והשינוי שהם מחוללים ביחסן של נשים ערביות צעירות למשפחה ולעבודה. נשים רבות שנכנסו לעבודה לראשונה במסגרת הפרוייקט של ארגון העובדים מען ומאז נותק המגע אתן, העידו כי הדחיפה שקבלו מהפרוייקט של מען שינתה את חייהן, הן למדו למצוא עבודה בעצמן, והעבודה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייהן.

יש לציין כי שוק העבודה ברחוב הערבי, במיוחד בנוגע לנשים, הוא שוק פרוע של קבלני משנה שמסיע אלפי נשים ערביות ובני נוער לעבודות בלתי מקצועיות כמו חקלאות, ניקיון, הסעדה וכו'. זוהי כלכלה שחורה שמנצלת את מיעוט מקומות העבודה הקיימים, כדי לכפות על נשים לעבוד בלי תלוש שכר ובלי זכויות, ובשכר השווה למחצית שכר המינימום. אין ספק שקיים פוטנציאל גדול מאד של נשים שמוכנות לצאת לשוק העבודה כאשר נוצרות הזדמנויות תעסוקה אמיתיות וברות קיימא.

נתונים על מצוקת כוח האדם בתחום הסיעוד

הארכת תוחלת החיים מעלה את הצורך בעובדים ועובדות סיעודיים. מספר הקשישים מעל גיל 80 עלה באופן דרמטי בעשורים האחרונים. מספר הקשישים מעל גיל 80 הגיע ל- 207,800 בשנת 2009 והוא צפוי לגדול ל-270,600 עד שנת 2019 (מקור ריכוז נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על ידי המרכז לשירותי סיעוד).

הטיפול בקשישים ובנכים מתחלק בין מוסדות ציבוריים או במימון ציבורי ובין טיפול אינדיווידואלי שניתן על ידי מטפלים ישראלים ועובדים זרים. בתי האבות ומוסדות הטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים שממומנים על ידי משרדי הבריאות והרווחה מעסיקים עובדים ישראלים בלבד, שכן על פי חוק אסור להעסיק את העובדים הזרים במוסדות טיפוליים אלו.

הגידול שחל במספר העובדים הזרים שמועסקים בסיעוד משקף את העדפה של גורמים בעלי משקל במערכת הכלכלית לבסס את הטיפול הפרטני על כוח עבודה זר וזול, שכרוך בתשלומי כופר גבוהים המגיעים הישר לכיסיהם של חברות כוח אדם. החל משנות ה-90 החלה קליטה שהלכה והתגברה של עובדים זרים, בעיקר מהפיליפינים, לטיפול סעודי פרטני. כיום יש בישראל מעל ל- 50 אלף עובדים בהיתר בסיעוד, ועוד כמה אלפים שממשיכים לעבוד בתום תקופת העבודה הקצובה. היות ואין כל מכסה על מספר העובדים הזרים, ומספרם תלוי בצרכים של קשישים נכים ובעלי צרכים מיוחדים, צפוי שמספרם יעבור את ה-100 אלף תוך עשור.

חשוב להזכיר כי המדינה משקיעה תקציבי עתק בטיפול בקשישים ובנכים שמשתייכים לשכבות עניות. הטיפול בקשישים, נכים וחולים עניים מהווה חובה מוסרית וחוקית של מוסדות המדינה בשעה שאזרחים בעלי אמצעים יכולים להתמודד עם קשיי הזיקנה והנכות בכוחות עצמם. מכאן שאחריותה של המדינה כלפי הקשישים החולים והנכים מחייבת התמודדות עם שאלת העוני. אין כל הגיון חברתי, מוסרי או כלכלי בהתרת ייבוא מסיבי של עובדים זרים לתחום שבו אזרחיות ישראליות יכולות לעבוד. הסכמה למהלך כזה כמוה כגול עצמי. היא תייצר  מעגל קסמים הרסני של העמקה והנצחה של העוני.

דוח אקשטיין: יש למנוע מצב בו עובדים זרים תופסים מקומות עבודה של ישראלים

לא מעט ועדות חקרו את נושא העסקת העובדים הזרים בבתי אבות סיעודיים בשנים האחרונות. אחד הבולטים בהם היה פרופ' צבי אקשטיין, ששימש כמשנה לנגיד בנק ישראל. לפי מסמך המלצות שהציג פרופ' אקשטיין בכנס קיסריה בשנת 2010 (מסמך על שאלת העובדים הזרים בישראל) העסקת עובדים זרים דוחקת את רגליהם של עובדים ישראלים בסיעוד ובענפים אחרים. "יש חשש מהשפעת ההעסקה של עובדים זרים בענף הסיעוד על אפשרויות התעסוקה ועל השכר של ישראלים העובדים בתחום – חשש העולה סביב הלחצים לאפשר העסקה של עובדים זרים גם במוסדות טיפוליים או בחלקיות משרה. אם תותר העסקת עובדים זרים גם במסגרות אלה, שבהן מועסקים ישראלים בלבד, צפוי כי מספר העובדים הזרים יגדל בשיעור ניכר, ואז אפשרויות התעסוקה והשכר של ישראלים במסגרות אלה ובעיסוקים קרובים יפחתו מאוד." הוא גם רואה בהעסקת עובדים זרים בבית הקשיש "הטבה רגרסיבית, משום ששיעורי המיצוי שלה גבוהים יותר בקרב קשישים שמצבם הכלכלי מבוסס ולכן יכולים להרשות לעצמם להעסיק עובד זר."

הנסיון של מען – הסתמכות על עובדים זרים בחקלאות מונעת שילוב ישראלים

בתחום החקלאות שוק העבודה רווי ב-25,000 עובדים תאילנדים, התופסים כ-60% משוק העבודה החקלאית. התאילנדים מהווים את כח העבודה הקבוע, בעוד שהעובדות המקומיות נאלצות להסתפק בעבודות עונתיות קצרות מועד. בבתי האריזה, שכמו בבתי האבות הסיעודיים, אסור להעסיק בהם עובדים זרים, נקלטות עובדות חקלאות רבות לתקופות ארוכות יחסית של חצי שנה בכל עונה. מספר החקלאים שמעוניינים להעסיק עובדות מקומיות כאשר השטח רווי בתאילנדים הוא קטן, מאחר ועלות העסקתם היא כמעט ממחצית מעלות העסקת עובד מקומי בשכר חוקי. כך הפכו העובדים התאילנדים לתקרת הזכוכית של פרויקט נשים ועבודה, והוא נאלץ להסתפק בהשמת 250 נשים בשנה, במקום אלפי נשים בשנה.

מאז שנת 2005 מפעיל ארגון העובדים מען, את הפרוייקט נשים ועבודה באמצעות 2 רכזות ערביות ממשרדו בבאקה אלגרביה. הפרוייקט היחודי של מען, המשלב נשים ערביות בעלות השכלה נמוכה וחסרות הכשרה מקצועית בעבודה מוסדרת וחוקית במשק הישראלי בענפי החקלאות והניקיוון, זכה במשך השנים ל להערכה רבה של כל הגורמים העוסקים בתחום במשרדי האוצר, החקלאות, והכלכלה.

איך עובד הפרוייקט של מען

רכזות השטח של ארגון העובדים מען עובדות בשני כיוונים עיקריים. הראשון הוא איתור מקומות עבודה המבטיחים לעובדיהם שכר ותנאים על פי חוק באמצעות פניה ישירה למעסיקים; השני הוא איתור מחפשות עבודה באמצעות מאגר הנתונים של המשרד, פרסום בתקשורת המקומית כדי להרחיב את מאגר הנתונים, ומפגשים עם קבוצות נשים. במקרה של עבודה בחקלאות, מען יוצר קבוצת עובדות  עם רכב, וממשיך ללוות את קבוצת העובדות במהלך ההעסקה כדי לגשר על מתחים ואי הבנות שמאפיינים את השלב הראשון של קליטה לעבודה. מהלך זה דורש יצירתיות, יכולת שכנוע, מיומנות בכל הקשור ללוגיסטיקה, זכויות עובדים ויחסי אנוש. הסניף של מען בבאקה אל-גרביה נותן שירותים לנשים המתגוררות בין זלפה וסאלם (ליד צומת מגידו) מצפון, ועד זמר וג'ת הקרובות לנתניה, כולל אום אל פחם, ערערה, כפר קרע, מייסר, ופרדיס.

בנוסף ללווי הקבוצות מול המעסיקים מציע  ארגון העובדים מען תכנית של העצמה נשית לעובדות שנקלטו בעבודה, שבמסגרתה הן מקבלות כלים להתמודד עם השינוי שחל ביחסים במשפחה בעקבות היציאה לעבודה, וקשיים נוספים. כמו כן הן לומדות מהם חוקי העבודה, מהן זכויותיהן וחובותיהם, וכיצד לקרוא ולהבין את תלוש המשכורת.

מסקנות:

• קיים פוטנציאל של נשים ערביות שיכולות להשתלב בעבודה בסיעוד, ובהנתן הזדמנויות עבודה ראויות וברות קיימא יימצאו הנשים שייקלטו בהן.
• כאשר קיים גורם פעיל בעל קשר טוב לשטח והמחומש באוריינטציה חיובית ניתן לייצר קבוצות עובדות שתסענה גם למקומות עבודה מרוחקים.
• התרת העסקה של עובדים זרים בבתי אבות משמעותה דחיקת רגליהם של עובדים ישראלים.
• אם רוצים לגייס בתוך פרק זמן קצר 5,000 עובדות סיעוד, יש צורך להפעיל פרוייקט ארצי, שיכלול איתור מועמדות, איתור מקומות עבודה, הכשרה ראשונית של העובדות ולווין עד לקליטה מלאה, יצירת קמפיין ציבורי תומך, ארגון אמצעי תחבורה מתאימים, וכו'.

התוצאות של מהלך כזה יכולות להיות דרמטיות. שילובן של 5,000 נשים חסרות תעסוקה בעבודה תגרום לשינוי מוחשי בחייהן ובחיי משפחותיהן, ותהווה גם תרומה לכלכלה, לא רק של הישובים הערביים. פרושו של מהלך כזה היא הזרמה חודשית של 25 מלש"ח לישובים הערביים – או בחישוב שנתי הזרמה של 300 מליון ₪.

אנו מאמינים שמדובר בהזדמנות אמיתית שאסור להחמיצה. אנו בארגון העובדים מען מוכנים לעשות כל מאמץ להצלחת פרוייקט כזה. נשמח לתרום מהנסיון שלנו לכל צוות חשיבה ולכל דיון שיוקדש לקידום הרעיון.