המאבק במגפת הקורונה בישראל מצטמצם למאמץ המוצדק לחיסון תושבי המדינה. אבל בכך אין די. הקורונה היא מגפה עולמית, וההתמודדות איתה חייבת להיות גלובאלית. ישראל מפנה את גבה ומתעלמת לחלוטין מהצורך להשתתף במאמץ לחסן את כלל העולם. יוזמה של 53 רופאים ומדענים בישראל קוראת לשנות כיוון ולהירתם למאמץ לחייב את חברות התרופות לותר על הקניין הרוחני של החיסונים באופן שיאפשר חיסון עולם.
הממשל האמריקאי מפעיל בימים אלו מכבש לחצים על יצרנית החיסונים מודרנה, כדי שזו תאפשר ייצור בקנה מידה נרחב של החיסון. אתר החדשות האמריקאי "פוליטיקו" דווח באמצע נובמבר שהושגה הסכמה עם מודרנה על שיווק במחיר מופחת של מאות מיליוני חיסונים למדינות העניות של אפריקה ואסיה. הסכמה זו הינה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.
העימות בין הממשל של ביידן ובין חברת התרופות מהדהד את הביקורת הנוקבת שמותחים אנשי בריאות הציבור וארגוני זכויות אדם וצדק חברתי נגד המיליארדים שמרוויחות חברות התרופות מהחיסונים, תוך שהן שומרות על זכויות הפטנט. בשעה שמדינות עשירות חיסנו את אזרחיהן בשיעור של 70% ומעלה, וישראל כבר אפשרה חיסון שלישי, נאנקות מדינות עניות מול המגפה עם שיעור התחסנות שמגיע באפריקה ל-4%.
הכשלון הקולוסאלי של המאבק מול המגפה הקשה ביותר מזה מאה שנים, מועצם נוכח היכולות המדעיות והטכנולוגיות שאיפשרו את יצירת החיסונים בתוך חודשים ספורים. ממשלת ארה"ב תרמה כ-10 מיליארד דולר לפיתוח החיסון של מודרנה. גם החיסון של פייזר, אותו פתחה חברת ביונטק הגרמנית, זכה לתמיכה ממשלתית של מאות מיליוני יורו.
למרות התמיכה המסיבית הזו של ממשלות בפיתוח החיסונים, נרתעות אותן ממשלות מהפעלת סמכותן לחייב את חברות התרופות לויתור זמני על הקניין הרוחני. הצעת החלטה של הודו ודרום אפריקה שהוגשה לארגון הסחר העולמי WTO בעניין זה כבר באוקטובר 2020 נותרה על המדף. דומה שקידוש הזכות להרויח גובר על קדושת החיים.
מדובר באבסורד: ארגון הבריאות העולמי קבע שיש להגיע לרף של 70% מאוכלוסיית העולם בכדי למגר את המגפה. המיליארדים שנתרמו על ידי ממשלות ארצות הברית וגרמניה נועדו להשיג את אותה מטרה ממש. אך כעת הן נמנעות מלהתערב, ובכך מונעות את השגת התוצאה.
קואליציה של פוליטיקאים ומדענים מובילים בעולם בשם The People’s Vaccine מנהלת קמפיין ציבורי נרחב בדרישה לשנות מציאות זו, ולאפשר ליצרניות תרופות בעולם השלישי לקבל את הידע והסיוע שיאפשר להן לספק מיליארדי חיסונים, בכדי להגיע לרף הנדרש למיגור המגפה.
בישראל אין כל זכר לדיון הזה. בזמן שהיא מתגאה כמדינה המובילה את המאבק בקורונה, הממשלה – גם הקודמת וגם זו הנוכחית – אימצה מדיניות צרת אופקים שמבוססת על "לאומנות חיסונים". הממשלה והממסד הרפואי בישראל מהמרים על פייזר. האשליה שאנחנו מתבקשים לדבוק בה היא שאם יחוסנו ישראלים רבים נוכל לעצור את המגפה.
ישראל גם לא תרמה עד כה חיסון אחד ל"פול" העולמי שנקרא קובאקס שדרכו מגייס ארגון הבריאות העולמי חיסונים למדינות הדרום העני. הביקורת היחידה על פייזר שניתן לשמוע בישראל היא זו שמשמיעים מתנגדי החיסונים. אלו נוקטים בעמדה שנעה בין הכחשת חומרת המגפה ובין שלילת המדע והתנגדות ניהיליסטית וחסרת אחריות למוסדות המדינה.
בראשית אוקטובר הצטרפנו ל- 53 אנשי ונשות צוותי רפואה ומדע וחוקרים בישראל שקראו במכתב לרה"מ בנט ושר הבריאות הורוביץ לאמץ את הקריאה לויתור על הקניין הרוחני ולתרום לקובאקס. מכתב חשוב זה לא זכה לתגובה מצד הממשלה.
המכתב שרשימת החותמים עליו כוללת את פרופ' סיגל סדצקי, פרופ' נדב דוידוביץ, פרופ' ניהאיה דאוד, פרופ' ברק מדינה, דר' דורית ניצן, פרופ' דן טרנר ואחרים, קובע כי "ניתן להבין הנהגה נבחרת של מדינה, שתעשה כל שביכולתה לעזור לאזרחיה בעת משבר, אך בד בבד קיימת ציפיה לגלות סולידריות גלובלית לאוכלוסיות עניות שלהן אין אפשרויות דומות. הפער באחוזי החיסון בין המדינות העשירות לעניות הוא עוול מוסרי ואות קלון, כמו גם קרקע פוריה להתפתחותם של וריאנטים. ארגון הבריאות העולמי מעריך שעד שלא יחוסנו כ- 70% מתושבי העולם, אף אחד מאתנו לא יהיה מחוסן. הביטחון הבריאותי והחוסן המוסרי של האנושות כולה עומד למבחן."
קריאה חשובה זו מקבלת משנה תוקף שעה שמתרבות ידיעות על אגירת חיסונים במדינות הצפון העשיר. בשעה שבמדינות אפריקה נותר שיעור ההתחסנות הנמוך, מזהירים מומחים מהשלכה לפח של 100 מיליון חיסונים שתוקפם יפוג בקרוב. האינדיפנדנט הבריטי חשף בנובמבר שבריטניה השליכה לפח 600 אלף מנות חיסון שתוקפן פג במקום להעבירן למדינות נזקקות.
האנושות עומדת בפני שעת חרום הדורשת התגייסות בינלאומית חוצת גבולות כדי להתמודד עם הסכנה ולהבטיח את חייהם ובריאותם של כל תושבי כדור הארץ. אם לא נדע לשתף פעולה מול מגפת הקורונה כיצד ניתן לצפות להתמודדות עם משבר האקלים המהווה אתגר גדול ומורכב הרבה יותר?
הידע המדעי והרפואי שאפשר את פיתוח החיסונים הוא נכס ציבורי המבוסס על מחקרים וניסויים שתועדו במשך מאות שנים ברחבי העולם – ברוב המקרים באוניברסיטאות, מכוני מחקר ובתי חולים בבעלות ממשלתית ובמימון ציבורי.
חשוב לציין כי כדי לייצר, לשנע ולהזריק 11 מיליארד חיסונים (הדרושים כדי לחסן 70% מתושבי העולם פעמיים) נדרש סכום שאינו עולה על 40-50 מיליארד דולר. זהו סכום זניח בהשוואה לנזקים שגורמת ותגרום הקורונה למדינות השונות, שלא לדבר על הצד המוסרי והאנושי.
אסור להניח לעקרון הרווח של בעלי ההון וזכותם לקניין רוחני לשלוט ולגבור על צרכים אנושיים בסיסיים ובראשם הזכות לחיים. העיוות של השכל הישר לטובת התכתיבים של השוק החופשי הכשילו גם את פרוייקט COVAX שהקים ארגון הבריאות העולמי בניסיון לגייס תרומות ממדינות ובעלי הון לרכישת חיסונים עבור 92 מדינות עניות. מתוך 1.8 מיליארד חיסונים שהובטחו על ידי מדינות עשירות הצליח הפרויקט עד כה לגייס פחות מ- 400 מיליון – מספר זעום בהשוואה לצורך לחסן יותר ממחצית האנושות בשתי מנות.
המכניזם של ויתור זמני על הקניין הרוחני, אותו קבע ארגון הסחר העולמי למצבי חרום דוגמת זה בו אנו נתונים כעת, מאפשר למדינות העולם להתאחד ולחייב חברות פרטיות לשתף את הידע ולאפשר ייצור מסיבי של תרופות וחיסונים מצילי חיים. הצעת ההחלטה בנושא זה זכתה בתמיכתן של 112 מדינות ובכללן ארה"ב בראשות הנשיא ביידן. אלא שעד כה הביאה התנגדות אירופית לעיכובה.
אם רוצים לעצור את הגל הבא ואת המגפה הבאה חייבים לאמץ את הקריאה של קמפיין People’s Vaccine הקובע "אף אחד לא בטוח עד שכולם בטוחים". מול המגפה הגלובאלית חייבים לייצר תשובה גלובאלית של שיתוף פעולה חוצה גבולות שרואה את השמירה וההבטחה של גורלם ואת בריאותם של כל ילד אשה ואיש באשר הם כחובה.
