ההצגה המקורית "נעליים אדומות" הועלתה בסיומו של כינוס חסר תקדים של מאות עובדי בניין ערבים בכפר קרע בו דרש ארגון העובדים מען לערוך שינוי בנהלי הבטיחות באתרי הבנייה והזהיר מעלייה בשיעור הנפגעים. דוברי הכנס התריעו על עלייה חריפה בשיעור ההרוגים בתאונות במחצית של 2014 ועל אלפים שנותרים נכים לצמיתות בשל תאונות שניתן היה למנוע.
היית'ם, תלמיד תיכון בבית ספר בכפר ערבי, נפלט ממערכת החינוך למרות כשרון הציור הבולט שלו. אביו ומנהל בית הספר מחליטים שעדיף שיצטרף לקבוצת הבנייה של הדוד חסן. באתר הבנייה נדרש היית'ם הצעיר לבצע עבודות שדורשות מיומנות ונסיון וזאת בלי שקיבל כל הכשרה. אתר הבנייה מתגלה כג'ונגל בו לחץ העבודה של הקבלן המנסה לקצץ בעלויות, מוביל לניהול חסר אחריות שחושף את העובדים לסכנות. התוצאה הבלתי נמנעת היא נפילה מגובה ופציעה קשה שמשתקת את גופו התחתון של הנער. למזלו הוא מוצא בבית החולים חבר שמגלה את כשרונו האמנותי ומסייע לו לפתח אותו.
זוהי בקצרה עלילת המחזה "נעליים אדומות" שכתב וביים גיא אלחנן בסיועה של נועה אבנד אלחנן (עיצוב בובות ובמה). את דמותו של היית'ם מגלם השחקן המחונן מוראד חסן, תוך שימוש בבובות לגילום דמויות נוספות. גיא אלחנן כתב את המחזה אחרי ששוטט באתרי בנייה, והכיר מקרוב את העולם העכשווי והקשוח של עובדי הבניין ובייחוד הצעירים ביניהם. ההצגה שהוציא תחת ידו משקפת ביד אמן את המציאות הזו.
ההצגה הועלתה כאמור במסגרת כנס עובדי הבניין שערך ארגון העובדים מען בשבת 20.9.14 במתנ"ס המקומי בכפר קרע. כמאתיים עובדים שנכחו באירוע הגיבו ברגש ואהדה להצגה שעוסקת במציאות המוכרת להם היטב. מוראד חסן סיפר שהוא נפעם מההקשבה וההזדהות של הקהל, "השתתפתי בעבר בהצגות שהועלו בכפרים ערבים ואפילו במתנ"ס הזה בכפר קרע. בדרך כלל תרבות ההקשבה דלה", העיד מוראד. "אבל כאן היום זה היה משהו אחר. הקהל היה ממוקד בבמה, תיקשר איתי וגילה אהדה וענין בהצגה".
הסיבה למעורבות הרגשית והאישית ברורה. כל מי שנמצא כיום באתרי הבנייה יודע שתאונות קשות הן דבר בלתי נמנע. אי הסדר; העדר יד מכוונת; העדר פיקוח; ובעיקר הפירוק של קבוצות הבנייה לעשרות קבלני משנה, דבר שמוביל לתחלופה גבוהה של כוח אדם ולחוסר שליטה; כל אלה הפכו את אתרי הבנייה בשנים האחרונות למקום מסוכן ופוגעני. עובדים מועסקים בתלושים פיקטיביים, ללא זכויות סוציאליות, ההשקעה באמצעי בטיחות לא קיימת, ההזנחה והלכלוך שולטים בכל. תאונת העבודה הבאה היא תמיד שאלה של זמן ומזל.
המצב המסוכן הזה עלה מדבריהם של הנואמים בכנס, שמען ארגן במסגרת פרויקט להעלאת מודעותם של עובדי בניין לנהלי בטיחות: המנחה וופא טיארה מארגון העובדים מען, המפקח הראשי על בטיחות בעבודה במשרד הכלכלה, וליד מנסור, מנהל מחוז חיפה והצפון של המוסד לבטיחות וגהות, סאמי סעדי, ממונה הבטיחות שליווה את הפרויקט, חסן שולי, פעיל בקמפיין הבטיחות של מען שאביו נהרג בתאונה, אוסמה מסארווה, מנכ"ל מען, אסף אדיב, ואסמא אגבארייה זחאלקה שריכזה את הפרויקט של מען במשך השנה האחרונה בשיתוף עם קרן מנוף של הביטוח הלאומי. בין השאר סיפר מנהל המוסד לבטיחות וגהות כי בנוסף לכ-30 עובדי בניין שנהרגים כל שנה בתאונות, נפצעים עשרות אלפים ו-2,000 מתוכם נשארים נכים לכל חייהם.
אסמא אגבארייה זחאלקה נציגת מען זעקה את זעקת עובדי הבניין שאין מי שידבר בשמם, והזכירה את העלייה החריפה במספר ההרוגים במחצית השנה הראשונה של שנת 2014 בה נהרגו בתאונות עבודה 40 עובדים (עלייה של 33% מעל הממוצע הרב שנתי). לפי נתונים שהוצגו בכינוס עולה כי העדר עבודה יציבה ומוסדרת גורם לעלייה בשיעור התאונות. לפי מחקר שפרסם המוסד לביטוח לאומי לגבי תאונות עבודה בשנים 2009-2012 היה שיעור עובדי הקבלן שנפצעו מתוך כלל הפצועים וההרוגים 63%.
ארגון העובדים מען מתמודד זה שנים רבות עם המציאות המורכבת בענף הבניין בניסיון להעצים את עובדי הבניין ולתת להם קול. עובדי הבניין בישראל הם ברובם ערבים או זרים. רק מתי מעט צעירים יהודים בוחרים כיום במקצוע הבנייה והופכים לעובדי בניין מקצועיים. המדינה הפסיקה בהדרגה את הקורסים להכשרת עובדי בניין וסגרה את בתי הספר המקצועיים שהכשירו עובדים. שכרם של עובדי הבניין ירוד ואינו הולם את המאמץ שהם משקיעים בעבודה והסיכונים שהם לוקחים על עצמם. לדימוי העצמי הירוד של עובדי הבניין יש להוסיף את החשיפה המזערית שמקבלות תאונות עבודה בתקשורת. בנוסף אנו עדים להעדר השקעה בתחום הפיקוח על הבנייה ועל הבטיחות, ובעיקר מנגנון עונשין רופף למנהלים וקבלנים שהזנחתם את הבטיחות גרמה לתאונות קטלניות.
בהקשר זה היו דבריו של אוסמה מסארווה בכנס מרגשים במיוחד. אוסמה איבד לפני 7 שנים את אביו תאופיק בתאונה (היה בן 64 במותו) שקרתה בגלל בנייה רשלנית של הפיגום עליו ביצע עבודות טיח. בנאומו אמר אוסמה "אני כאן בגלל שאני מאמין שחייבים לפעול כדי להפסיק את ההזנחה והרשלנות שמביאים להרג ופציעה של רבים כל כך. אני כאן בגלל שהעבודה של ארגון מען עודדה אותי ושכנעה אותי שחייבים לצעוק ולהסביר כדי למנוע את התאונה הבאה. אני קורא לכם כמי שנמצאים יום יום באתרים לא להסכים לעבוד בסיכון. לעצור רגע לפני שאתם מרגישים לא בטוחים. לשמור על חייכם ועל חיי חבריכם לעבודה. לתת יד למאמץ שהחל כאן לשנות את המציאות של עובדי הבניין".
