מבחן שיזם ארגון OECD חושף את קרביה של החברה הישראלית. המבחן גילה שתי עובדות שצריכות להדיר שנה מעינינו. הראשונה ידועה זה מכבר: ישראל היא חברה מקוטבת באופן קיצוני בין מיעוט (30%) שיכולותיו משתוות לאלו של תושבי מדינות מתועשות ומתקדמות, ובין רוב המתקשה בהתמצאות בעולם המחשב, המתמטיקה ובהבנת טקסטים, מיומנויות שבלעדיהן קשה עד בלתי אפשרי להשתלב בשוק העבודה המודרני. קבוצת רוב זו המקיפה כ- 70% מהבוגרים בישראל כוללת תושבי פריפריה, ערבים, חרדים ובכלל מי שנולד למשפחות עניות וחסרות השכלה. בנוסף עולה מהמחקר שיש קשר ישיר בין הרקע הסוציו אקונומי והתרבותי ובין הסיכוי לעלות בסולם המעמדי – קרי מי שנולד להורים חסרי השכלה ישנה הסתברות גבוהה שישתייך גם הוא לקבוצה שאינה משתלבת.
מבחן המיומנויות הבינלאומי PIAAC * שנערך במקביל ב-30 מדינות בשנים 2014 ו-2015 נערך בישראל בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועם הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך. בראש צוות ההיגוי הישראלי של התכנית עמד ד"ר עדו גל מהחוג לשירותי אנוש באוניברסיטת חיפה. במסגרת הסקר נערכו ראיונות למדגם מייצג של 5530 אזרחים ישראלים (אלו נבחנו בשפות האם שלהם – עברית ערבית ורוסית – בבתיהם). המרואיינים התבקשו לבצע פעולות בסיסיות בחשבון, לקרא טקסטים ולעשות פעולות המראות על התמצאות כללית ברשת האינטרנט.
מה שגילה הסקר הוא קבוצה קטנה יחסית שתוצאותיה היו טובות בהרבה מהממוצע ומאידך קבוצה גדולה שסוחבת את הממוצעים אחורה. קבוצה זו הוגדרה כבעלת יכולת נחותה – קרי, אנשים שיש להם הכרות מינימאלית עם מחשב וחסרים ידע בסיסי בקריאת מידע ויצירת תקשורת דרך המחשב. התוצאות מראו כי שעור של 36.7% מהנשאלים בישראל הוגדרו בקטגוריה זו – בנוסף לעוד 33% שהוגדרו בקטגוריה B שהמאפיין אותה הוא רמה בסיסית של שימוש במחשב, ויכולת ביצוע פעולות וניתוח נתונים ברמה פשוטה. שילוב של שני נתונים אלו מראה כי 70% מהבוגרים בישראל נמצאים ברמת תפקוד הנמוכה מהנדרש להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה המודרני.
כוחות חזקים במשק מונעים שינוי
רבים מצקצקים בלשונם על הצורך לסגור פערים, אך אי אפשר להתעלם מכך שישנם כוחות חזקים מאד בישראל עם השפעה על הממשלה – כל הממשלות ללא יוצא מן הכלל – שלהם יש אינטרס ברור בהשארת צבא עובדים חסרי השכלה, זולים ומוחלשים. העדר מודעות וחוסר נגישות לידע בקרב עובדי כפיים בבניין, תעשיה, טיפול בקשישים, הובלה, שמירה, חקלאות וענפים רבים אחרים, מאפשר למעסיקים בתחומים אלו להחזיק מגזרים אלו בשכר נמוך. כך לדוגמא כל אימת שמגיעה לשולחן הממשלה הסוגיה של התרת ייבוא של עובדי חקלאות נשכחות ההמלצות וההחלטות שקבעו כי יש להפחית את מספר העובדים הזרים כדי לאפשר קליטת עובדים מקומיים והלובי החקלאי רב ההשפעה מכופף את ידי השרים לאשר שוב העסקה של 25 אלף עובדים מתאילנד.
גם בתחום הבניין פועל לובי רב עוצמה של קבלנים וחברות כוח אדם שמונעים רגולציה אפקטיבית, מאפשרים המשך ההפקרות בתחום הבטיחות ולוחצים באופן מתמיד להגדיל את מספר העובדים הזרים. ישראל מפגרת שנות דור אחרי מדינות תעשייתיות בכל הנוגע לטכנולוגיות בניה מתקדמות ומספר הנפגעים וההרוגים בתאונות בניין גדול בישראל פי שניים מהממוצע במדינות OECD. מה הפלא שפריון העבודה בישראל נמוך והפער בתחום זה בינה ובין מדינות תעשייתיות רק הולך וגדל.
עד לפני עשור טענו חסידי הכלכלה הגלובלית כי הסיבה לפיגור של הרוב הכושל, קשורה לשעור ההשתתפות הנמוך של שכבות אלו בשוק העבודה. בלחץ OECD אמצה אז הממשלה תכנית שאפתנית לקדם תעסוקה בקרב נשים ערביות וגברים חרדים. וכתוצאה ראינו בין השנים 2002 ו- 2013 קפיצה קדימה בשעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל, כאשר בשנת 2015 הגיע שעור ההשתתפות בשוק העבודה ל- 64.1%, גבוה מהשעור הממוצע במדינות ה- OECD. זה כולל עליה בקרב גברים חרדים, מ-40% בשנת 2002 ל-56% בשנת 2013; ובקרב נשים ערביות, שעלו מ-16% בשנת 2002 ל-33% בשנת 2013.
שינויים אלו לא הביאו לשינוי מגמה. התאוריה לפיה מי שמשתלב בשוק העבודה יצא אוטומטית ממעגל העוני היתה שגויה. מחקר שפורסם כבר ב- 2010 קבע כי רוב הנקלטים בשוק העבודה בעשור שקדם – סה"כ 885 אלף איש – נקלטו במשרות ששכרם נמוך. קרי – יש יותר עובדים, אבל הם עובדים עניים וחסרי השכלה. העובדים העניים האלו הם אותם 70% של הנבחנים שהסקר הראה על קשייהם להתמצא במחשב. ברור שאלו יתקשו להעניק לילדיהם מה שמעניקות שכבות הביניים המבוססות. בהעדר רמת חינוך הדרושה בעולם המודרני ממוחזרים הפערים ומונצחת הנחיתות של בני שכבות אלו.
מציאות מדאיגה בחברה הערבית
בכל הקשור לאוכלוסיה הערבית התמונה שמתגלה כאן חייבת להדליק אור אדום. לפי הסקר מפגרים הבוגרים הערבים במיומנויות הנדרשות בכל הפרמטרים. כך לדוגמא באוריינות טקסטים התוצאות של הנשאלים הערבים (נשאלו בשפתם בראיון עומק בביתם) היתה בשעור של 225 נקודות לעומת ממוצע ישראלי של 255 וממוצע של מדינות OECD העומד על 268. באוריינות בחשבון היתה התוצאה חלשה עוד יותר – 212 לערבים לעומת 251 לכלל הישראלים ו-263 ממוצע OECD. התמצאות במחשב – ערבים 238 לעומת ממוצע לישראל 274 וממוצע OECD 279.
הקושי שיש לאקדמאים ערבים להשתלב בשוק העבודה הישראלי קשור באופן הדוק לאפליה הממוסדת שנהוגה בישראל ואשר מלווה בדעות קדומות של מעסיקים המסרבים לתת סיכוי שווה למועמד הערבי. האפליה הקיצונית של ממשלות ישראל לדורותיהן ביחס לתשתיות ובהזדמנויות תעסוקה לתושבים הערבים משפיעה גם היא על רמת החיים ועל רמת החינוך שצעירים ערבים זוכים לה. עם זאת ברור שהסקר הנוכחי מגלה תמונת עומק שכוללת רבדים מגוונים בחברה הערבית שהסך הכל שלהם מחייב מחשבה ודרכי פעולה.
מאוחר מדי ופחות מדי
אין שום ספק שברמת הממשלה והגורמים הכלכליים המובילים יש כיום מודעות להשלכות ארוכות הטווח של המציאות שאותה גילה הסקר. בהקשר זה חשוב להביא את אזהרתו של מנכ"ל ארגון OECD, מר אנחל גוריה, שקרא לישראל לפעול לשינוי המציאות שמתהווה. לפי התחזית טען גוריה, הקבוצות החלשות בישראל – חרדים וערבים – המהוות כיום 25% מהאוכלוסיה, צפויות להוות בשנת 2050 50% מהאוכלוסיה.
כדי לשנות מציאות זו נדרשת מדיניות ממשלתית אקטיבית תומכת תעסוקה. אלא שהמדיניות בתחום זה הפוכה – ההוצאה בישראל על מדיניות פעילה בשוק העבודה היא שליש (0.2% מהתוצר) לעומת ההשקעה של מדינות האיחוד האירופי (0.62%). הממשלה מסרבת לתקצב הכשרה מקצועית איכותית במקצועות טכנולוגיים, פוגעת באופן שיטתי בדמי האבטלה ובקצבאות הקיום, מורידה את התקציבים שמוקצים למחקר ופיתוח בתעשיה המסורתית, מאפשרת ייבוא עובדים זרים בחקלאות, בניין וסיעוד ומשאירה את הענפים האלו בפיגור טכנולוגי. כל זה עוד לפני שהזכרנו את האפליה הממוסדת כלפי ערבים. בלא שינוי דרמטי במדיניות הממשלה אין סיכוי לייצר דינמיקה משמעותית שתשנה מגמה ותייצר שוויון במקום פערים.
לדף התוצאות של ה- http://meyda.education.gov.il/files/Rama/PIAAC_Report.pdf
