נייר עמדה של ארגון העובדים מען לקראת דיון בעניין ייבוא עובדים לבניין מסין 27.7.15
כוונת הממשלה להתיר ייבוא של אלפי עובדי בניין מסין בבניין בעילה של הצורך לספק כוח אדם מקצועי שיסייע בהורדת מחירים, היא צעד הרסני שמשקף העדר מדיניות וחיפוש פתרון קל מתחת לפנס. נתונים מדעיים שמספק בנק ישראל בשנים האחרונות מצביעים על כך שייבוא מוגבר של עובדים סינים הוא הרסני לענף הבניין ומנציח את המחלות הכרוניות ממנו הוא סובל.
מאחורי ההצדקות להחלטה מסתתרת עובדה ידועה: קבלנים וחברות כוח אדם רוצים לייבא סינים כי כל עובד סיני משלם להם סכומי העתק לפני הגיעו לארץ. רק לפני שלוש שנים אשרה הממשלה לקבלנים לייבא עובדים מבולגריה, והבטיחה פיקוח ממשלתי כדי שלא יגבו מהם כספי תיווך. התוצאה – הקבלנים פשוט לא ניצלו את ההזדמנות למעט כמה מאות עובדים.
הטענה שהורדת מכסות העובדים הזרים לא הביאה להגדלת מספר העובדים הישראלים בענף היא טענה שקרית. לפי נתונים שפרסם בנק ישראל בשנת 2000 (שנת שיא בהיתרים של עובדים זרים בבניין) היה מספר הישראלים שהועסקו בעבודות רטובות בבניין 22 אלף בלבד. בשנת 2012 עלה מספרם של ישראלים בעבודות אלו ל- 37 אלף, עליה של 68%. גם מספר הישראלים בענף בכלל (כולל בעבודות גמר) עלה בתקופה זו מ-118 אלף בשנת 2001 ל- 166 אלף כיום, עליה של 40%. (ראו "עובדים ישראלים מצטרפים לענף הבנייה, אך הקבלנים מתעקשים על זרים" מיקי פלד כלכליסט 6.3.14)
גם הטענה שייבוא עובדים סינים יאפשר לשפר את קצב ואיכות הבנייה היא חסרת שחר. מחקר של פרופ' יחיאל רוזנפלד ודר' חנן בר עוז מהמחלקה לתכנון בניין בטכניון משנת 2010 קבע למעשה את ההיפך: דווקא יבוא עובדים זולים מחו"ל מנציח את הפיגור הטכנולוגי של ענף הבניין בישראל ואת רמת הביצוע הנמוכה, וגורמת להתמשכות הפרויקטים לזמן ארוך ולרמה גבוהה של ליקויים. (ראו ראיון בדה מרקר 14.2.14). לאותה מסקנה הגיע פרופ' צבי אקשטיין שהיה המשנה לנגיד בנק ישראל ב-2011. בדו"ח ועדה בין משרדית של הממשלה לבחינת נושא העובדים הזרים שהוא חיבר באותה שנה, קבע אקשטין כי הגדלת היקף העסקתם של עובדים זרים בענף הוא הגורם לפיגור הטכנולוגי והכלכלי שלו. (ראיון בדה מרקר 13.6.2011). אקשטין הצביע על הפער בין הפריון במגזר העסקי בכלל ובענף הבנייה. בעוד התוצר במגזר העסקי בישראל עלה מאז שנת 1967 פי 2.3, התוצר לעובד בענף הבניין גדל בשיעור נמוך של 30-60 אחוזים. הפיגור העצום בתוצר ובשכר בענף הבניין בהשוואה למגזר העסקי נוצר כתוצאה מהתמכרות ענף הבנייה להעסקת עובדים זרים זולים. קודם לכן פלסטינים, ולאחר מכן עובדים זרים.
בשורה התחתונה – מדובר בזירה פרוצה שמגלגלת מיליארדים מתקציבי המדינה ומנוהלת בשיטות מיושנות ולקויות. אתרי הבנייה מפוצלים בין עשרות קבלני משנה, שהופכים את השליטה בכוח האדם ואת הכשרתו לבלתי אפשריים. שכר העובדים נמוך, שעור תאונות עבודה גבוה, ואין פיקוח ממשלתי על הוראות הבטיחות וזכויות העובדים. הלקוחות מקבלים רמת ביצוע נמוכה ושעור ליקויים גבוה.
הממשלה מצידה אינה משקיעה אפילו שקל אחד בפיתוח מיזמי בנייה למגורים לזוגות צעירים, וחיסלה את הדיור הציבורי. הממשלה משווקת קרקעות שמיועדות לדיור לכל המרבה במחיר, במקום להקצות קרקעות במחיר מוזל ותחת פיקוח לבניה, ולהוזיל משמעותית את מחירי הדיור.
מדיניות שמקדמת ייבוא עובדים סיניים בשכר נמוך רק תפגע בסיכוי להכשיר עובדים מקומיים ולהפוך את הבנין לענף מודרני ומתקדם. ייבוא עובדים זולים לא יביא להוזלת מחירי הדיור, אלא רק יעשיר את חברות כח האדם. על הממשלה לפתח תכנית לקידום טכנולוגי של ענף הבניין, מה שישדרג את מעמד העובדים בענף, וגם יפתור בעיות תעסוקה קשות במגזר הערבי.
ארגון העובדים מען מייצג עובדי בניין ומקדם תכניות להעלאת המודעות לנושא הבטיחות בבנין
למידע נוסף
ארז וגנר – רכז סניף מען בירושלים 050-7596492
