הכשרת והעסקת נשים ערביות בענף הסיעוד – פתרון נכון ואפשרי

התכנית שמציג מען להפנית מאגר עובדות גדול של נשים ערביות חסרות השכלה אקדמית לעבודה בתחום הסיעוד נושאת בחובה פוטנציאל לפתרון של שתי בעיות קשות: מחד מצוקת כוח האדם בבתי האבות ומאידך בעיית האבטלה והעוני בחברה הערבית

משבר כוח האדם בענף הסיעוד יוצר מצוקה אנושית קשה לקשישים וחולים בישראל. הצורך לגיוס אלפי עובדים ועובדות נוספים לענף הסיעוד ברור ומחייב תכנית פעולה ממשלתית. מגיפת הקורונה שפגעה קשות בקשישים בבתי האבות המחישה את החובה של הממשלה להשקיע באוכלוסית הקשישים וליצר מסלול לגיוס והכשרה של כוח אדם איכותי בתחום זה. יתר על כן העליה הצפויה במספר הקשישים הזקוקים לטיפול מעצימה את הצורך הזה גם אם המגיפה תחלוף.

בנוסף וללא קשר לזאת, החריף משבר הקורונה את המצוקה והעוני בישראל ועימם את המציאות של אי השוויון הכלכלי. בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל ששעורי העוני והאבטלה בה גבוהים ביותר בולטת בעיית הנשים הערביות החסרות השכלה אקדמאית שהיו עוד קודם למגיפה בגרעון גדול בתחום התעסוקה וסובלות כיום מבעיה קשה של אבטלה והעדר הזדמנויות תעסוקה על ההשלכות הקשות שיש לעובדה זה בעליה בשעורי העוני ובירידה בפריון ועליה באי השוויון.

התכנית שמציע כאן מען ארגון עובדים מכוונת לגיוס, הכשרה ושילוב של אלפי נשים ערביות בענף הסיעוד. תכנית זאת מבוססת על פרוייקט שנוסה בהצלחה בשנים 2017-2018 וכפי שיוסבר להלן ניתן להרחיבו באופן משמעותי בהינתן שיאומץ על משרד הבריאות. תכנית זו יכולה לתת פתרון גם לצורך הדחוף לטיפול בקשישים וחולים וגם להביא לשיפור של ממש בשעורי התעסוקה של נשים חסרות השכלה וכך לשמש כמנוף כלכלי למשק וגם דרך לקידום שוויון ויציאה מעוני של החברה הערבית.

מען ארגון עובדים המציג את התכנית הוא ארגון עם רקורד של עשייה בתחום התעסוקה והכשרת עובדות. מען עובד בקשר עם מאות מעסיקים בתחומי החקלאות התעשיה והסיעוד ושיתף פעולה בפרוייקטים רבים עם משרדי ממשלה וגורמי שלטון כולל עם משרד החקלאות, משרד העבודה והרווחה, מנהל הבטיחות וזרוע העבודה במשרד הכלכלה. פורום הנשים של מען מוכן להעמיד את הנסיון הרב שצבר לשרות התכנית ולשתף פעולה עם כל גורם ממשלתי או אזרחי לקידומו.

נתוני רקע על משבר כוח האדם בענף הסיעוד

על רקע התפשטות מגפת הקורונה בבתי האבות ושעורם הגבוה של נפטרים מבין דרי בתים אלו בשנת 2020 התריע משרד הבריאות כבר בשנה שעברה על חוסר של כ-6000 עובדים בבתי האבות. בהופעה בפני ועד הקורונה בכנסת ביוני 2020 אמר פרופ' נמרוד מימון, ראש מיזם "מגן אבות ואימהות" במשרד הבריאות כי יש 6,000 משרות פנויות בכ-300 בתי אבות (דבר ראשון 29.6.20).

אין זו בעיה חדשה. על רקע העליה העליה בתוחלת החיים בישראל והגידול המשמעותי באוכלוסית הקשישים ולאור הקיצוצים שנעשו בתקציבי רווחה ובקצבאות הזקנה אנו עדים למשבר הולך ומחריף בכל הקשור לטיפול באוכלוסית הקשישים. אם בשנת 2017 מנתה אוכלוסית הקשישים מעל גיל 75  422,000 הרי התחזית לשנת 2030 שמספרם יגיע ל-700 אלף. (ראו "קשישים בישראל" מחקר של מכון מאקרו)

הטיפול בקשישים ובנכים מתחלק בין מוסדות ציבוריים או במימון ציבורי ובין טיפול אינדיווידואלי שניתן על ידי מטפלים ישראלים ועובדים זרים. בתי האבות ומוסדות הטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים שממומנים על ידי משרדי הבריאות והרווחה מעסיקים עובדים ישראלים בלבד, שכן על פי חוק אסור להעסיק את העובדים הזרים במוסדות טיפוליים אלו. 

קריאות להתיר לבתי אבות להעסיק עובדים זרים כדרך לפתור את המשבר בכוח האדם הינן שגויות בכמה מישורים ואנו מזהירים מפני הפיתוי בנקיטת צעד זה. כבר בשנת 2010 כתב צוות בראשותו של פרופ' צבי אקשטיין לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל נייר עמדה מקיף בתחום בו קבע כי "יש חשש מהשפעת ההעסקה של עובדים זרים בענף הסיעוד על אפשרויות התעסוקה ועל השכר של ישראלים העובדים בתחום – חשש העולה סביב הלחצים לאפשר העסקה של עובדים זרים גם במוסדות טיפוליים או בחלקיות משרה. אם תותר העסקת עובדים זרים גם במסגרות אלה בהם מועסקים ישראלים בלבד, צפוי כי מספר העובדים הזרים יגדל בשיעור ניכר, ואז אפשרויות התעסוקה והשכר של ישראלים במסגרות אלה ובעיסוקים קרובים יפחתו מאוד" ()

אין הכוונה כאן להתעלם מכך שתחום הסיעוד לקשישים וחולים בישראל סובל ממחסור קשה בכוח אדם וכתוצאה נצפית ירידה באיכותו של כוח האדם שמגיע לבתי האבות. אך הפתרון למצוקה זו אינו בהיתר להעסקה של עובדים זרים אלא בפעולה נחרצת של הממשלה תוך תקצוב מתאים להגדלת התשלום לקצבאות סיעוד וכן השקעה בהכשרת כוח אדם מתאים וחיזוק מערך הפיקוח והבקרה של בתי האבות.

הנסיון של מען בהשמת נשים ערביות חסרות השכלה אקדמית

השעור הגבוה של עוני באוכלוסיה הערבית בהשוואה למגזרים אחרים וגם לממוצע הארצי הינו עובדה קבועה בכל בחינה כלכלית וחברתית. נקודת התורפה של הציבור הערבי בתחום זה היא השעור הנמוך של השתתפות במעגל העבודה של נשים חסרות השכלה. בעוד שעור ההשתתפות של גברים ערבים ונשים עם השכלה אקדמאית נושק לממוצע הארצי אנו עדים לפערים חריפים ביותר כאשר משווים נשים עם 12 שנות לימוד ומטה. כך קובע כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים ערביות עולה במידה ניכרת ככל שעולה ההשכלה. נשים עם תעודות בגרות משתתפות בשעור 35.3% נשים עם 12 שנות לימוד ומטה עוד פחות בעוד נשים בעלות תואר שני מגיעות לשעור השתתפות של 89.7%.

פרוייקט "נשים ועבודה" שמפעיל מען ארגון עובדים מאז שנת 2005 שם לעצמו כמטרה להתמודד עם כשל מבני זה. מען – ארגון עובדים ע"ר הינו עמותה חברתית העוסקת בין השאר בקידום אפשרויות תעסוקה של נשים ערביות חסרות השכלה. במסגרת פרוייקט "נשים ועבודה" שאותו מקדם מען מזה כ-16 שנים הצליח סניף באקה אלגרביה של מען לסייע בהשמת אלפי נשים בעבודה בתחומים שונים כולל חקלאות, נקיון וסיעוד.

במהלך תקופה זו פעל מען בשיתוף עם משרד החקלאות בקידום העסקת נשים ערביות. ביזמת מען הגיעו אלפי עובדות למשקים חקלאיים, משתלות ובתי אריזה והשתלבו בעבודה באופן שהבטיח לחקלאים כוח עבודה מחוייב ואחראי והבטיח לעובדות שכר חוקי ותנאים סוציאליים מלאים. (ראו מאמר בדה מרקר משנת 2014 בנושא

פיילוט בתחום הסיעוד – שת"פ פעולה בין  מען ובין משרד הבריאות

בשנת 2017, מען היה שותף לאגף הגריאטריה במשרד הבריאות בפיילוט להכשרת נשים ערביות בתחום הסיעוד. במסגרת תכנית זו נפתחו בבית החולים הלל יפה בחדרה בזה אחר זה שלושה קורסים בהם הוכשרו 79 נשים ערביות מהמשולש בתחום, ש- 35 מתוכן נקלטו בעבודה לאורך זמן, והצליחו בה. יש לציין שבעקבות הקורסים מען קיבל פניות בלתי פוסקות של נשים שרצו להצטרף לפרויקט, לקבל את ההכשרה ולהשתלב בעבודה. למרות הצלחת הפיילוט (ראו כאן.) לא היה לו המשך והמאמץ המבורך שהחל להכשרת עובדות לעבודה בסיעוד הופסק אחרי שלושה מחזורי קורס בלבד.

לסיכום

אין ספק שמציאת הסבסוד הנדרש קשור לסדר העדיפויות של משרד הבריאות, ומשרד האוצר. מבחינת ההכשרה המקצועית מדובר בהוצאה חד פעמית בסדר גודל של כמה עשרות אלפי ש"ח לקורס, שפירותיה נותנים את אותותיהם לאורך זמן. סבסוד הגעתן של העובדות למקומות העבודה דורש את הגדלת התקציבים העומדים לרשותם של בתי אבות.

החשיבות של פרויקט מסוג זה מודגשת כיום בשלושה הבטים: ראשית – בעקבות משבר הקורונה נותרו מאות אלפי אזרחים, ובעיקר אזרחיות, ללא מקור פרנסה. שנית – תופעת האלימות הפנימית ההרסנית שלה אנו עדים בחברה הערבית, שהתבטאה באירועים הקשים של מאי, מחייבת לפעול ומייד לשיפור המצב ולפתרון ההזנחה העוני והעדר התשתיות בישובים הערבים. שלישית – לאור הגידול המתמיד במספר הקשישים, ולאור השינוי הצפוי בשוק התעסוקה עקב המהפכה הטכנולוגית, יש צורך בחיזוק ענף הסיעוד הן לטובת הקשישים והן לטובת עובדות ועובדי הסיעוד.