ניג'מה היא מורה לחינוך מיוחד, ואם לארבעה ילדים. היא מספרת על עצמה: "עשיתי תואר ראשון באמנות פלסטית כולל ציור רישום פיסול, וחינוך מיוחד. לימדתי בדואים בנגב במשך 9 שנים אמנות וחינוך מיוחד, וכשבקשתי לפני 15 שנה העברה לצפון, הציעו לי להיות גננת בחינוך מיוחד. אני עובדת כבר 10 שנים בגן טיפולי פרטי של ילדים מעוכבי שפה בברטעה. מאחר ולא הייתי גננת בהכשרה שלי, ואני אוהבת להשקיע את כל מה שיש לי כדי להצליח, הלכתי לאוניברסיטת בר אילן, ולמדתי שם ב"מרכז דע גן", להכשרת מתימטיקה, מדע וטכנולוגיה בחינוך, במשך שנתיים. לפני שנה עשיתי במכללת כרכור תעודה של יועצת מוסמכת לאקולוגיה מעשית ומקיימת, היינו המחזור הראשון שלמד את הנושא.
בבית יש לנו אורח חיים עם מודעות לקיימות וחיבור לטבע. אני מאמינה שאין דבר חשוב יותר מאשר השקעה בגיל הרך, והעבודה בגן איפשרה לי להתמקד בחינוך למדעים בגיל הרך ולהיחשף לטבע. הרגשתי שאני פורסת כנפיים. העבודה בגן היא כיף שלא נפסק כי רואים את האפקט של העבודה שלך מיד. הילדים מגיעים דף חלק, וכשהם גדלים הם משתלבים היטב בחינוך רגיל ואפילו מצטיינים לעומת התלמידים הרגילים. אני ממש מרגישה שבידיי לשנות את מצבם ולהעניק להם עתיד מזהיר.
אל הפרוייקט ההידרופוני של מען הגעתי באמצעות חיפוש באינטרנט בנושא קיימות, סביבה ותרבות הצריכה. נושא ההידרופוניקה סיקרן אותי. חיכיתי שנתיים עד שנפתח הקורס להידרופוניקה. אמנם יש קורסים הידרופוניים באינטרנט, אבל בעיניי זה לא מספיק יסודי והקורס של מען היה ממש שווה. אני מאוד מרוצה מהפרויקט, הוא מאוד עוצמתי ומוצלח בכל ההיבטים. הפרויקט נותן העצמה לנשים, ומאפשר לנו לגדל ירקות עם מינימום משאבים, לא צריך קרקע, הוא לא מבזבזים מים, ולא צריך להתכופף ולעדור באדמה. הילדים עוקבים ורואים את הגדילה של הצמחים יום אחרי יום, כאשר זמן הגדילה של הצמח הרבה יותר מהיר בהשוואה לאדמה (מחזור הגידול של צמח הידרופוני הוא כשלושה שבועות). בגן הילדים אנחנו עושים השוואה בין גידול הידרופוני לבין גידול באדמה, ורואים את הפער בזמן, באיכות ובטעם. התנסינו במגוון גדול של גידולים.
בסוף ספטמבר 2019 בנינו את המערכת, והיופי הוא שבנינו אותה בידיים שלנו. ההורים של הילדים היו שותפים, הילדים היו מגיעים עם ההורים ועובדים בצוותות. התלמידים חכו לזה, סחבו צינורות והסתכלו איך לבנות אותם, וחלק מהם ממש עזרו והיתה התלהבות עצומה סביב זה. התנסינו בגידול של כל סוגי ירקות החורף, ועקבנו מה מצליח יותר ומה פחות עם כל התלמידים. שלבנו את הצד הלימודי עם כל תחומי הליבה, כולל קלינאית התקשורת ושאר המורים בגן, כולם היו שותפים. השתמשנו באפליקציה של "הידרופוניק נטוורק", עשיתי שיתוף מסך והיינו עושים תיאום – סופרים את מספר השתילים וכותבים את שמות כל סוגי הירק שקטפנו, הילדים גם למדו איך לעשות את בדיקת החמצן ואת רמת החומציות – אם יש סימן של סמיילי אז זה טוב לצמח, ואם הוא עצוב המצב דורש תיקון.
זאת חוויה שתישאר עם הילדים לכל החיים, ואני בטוחה שהם יישארו מחוברים לצמחים ולטבע גם כשיגדלו. לאחרונה בנינו בגן משתלה שבה אנחנו מנביטים זרעים בעצמנו, כך שהילדים חווים את חווית הגידול מההנבטה של הזרע עד המוצר המוגמר. חלק מהם התחילו לשתול ירקות גם בבית, גם אם לא הידרופוניים בינתיים. הורים התחילו להתעניין בנושא, והיו רוצים לעבור את הקורס. כל אדם ואורח שנכנס לגן מתעניין ומתלהב. ואני מספרת להם על התהליך, ועל שיתוף הפעולה עם מען. הילדים קוטפים כל יום עלים של חסות וירקות ואוכלים אותם בארוחת עשר בגן, הם לא מוותרים על שום יום וקוטפים כל יום. אני גם מרשה להם לקחת הביתה חלק מהיבול שקטפו. אין קסם גדול יותר מאשר לקחת ברוקולי או חסה שגידלת הביתה.
כדאי לציין שאנחנו עובדות כקבוצה ויש שתוף פעולה נהדר בין קבוצת המגדלות. יש לנו קבוצת וואטסטפ שבה אנחנו שואלות שאלות, עונות לאחרות, אנחנו מחפשות במשותף אחר שתילים טובים ולא יקרים, ומדברים על חלוקת עבודה וזמני גידול. לצד יואב, פעיל של מען שעובד איתנו ומלווה אותנו, אבנר רוגל ויאיר פוקס מ"הידרופוניק נטוורק" נותנים לנו תמיכה טכנית. הם חוקרים את הנושא ומשתמשים בנו כקבוצת יישום כך שכולם מרוצים. הם עונים מיד בצורה מאוד מקצועית ובהירה, ולא מתעכבים בתשובה. הייתי מצלמת כל תקלה שיש ושולחת להם, גם תמונות של תרומת הפרויקט לתלמידים. חפשנו ביחד באינטרנט תרופות מחומרים טבעיים שנמצאים בכל בית, וכאשר פרצו מהומות בין יהודים לערבים זה לא הורגש ולו לרגע אחד בינינו.
עכשיו הגענו בקבוצת המגדלות לשלב שהתחלנו לייצא ולמכור. ישבנו בינינו עם מדריכי הקבוצה וחשבנו על אפשרויות שיווק. בקרנו ירקנים ומסעדנים ובררנו את המחירים כדי לתמחר אותם, עשינו השוואה עם מחירי השוק. בפעם הראשונה שהבאנו את החסות למסעדה שהסכימה לשתף פעולה עם הפרוייקט לקחנו איתנו את הילדים וחלק מההורים. אי אפשר לתאר את השמחה שראו בפניהם של הילדים.
את שואלת אותי מה אני מתכננת? בגלל הגן יש לי את המערכת הגדולה ביותר – 180 שתיל (ליתר הנשים יש מערכת שיכולה להכיל 80 שתילים בכל מחזור גידול. אני מתכננת להכפיל את הגודל לאורך כל הגדר, ל- 360 שתילים. ועוד אני מייחלת לשלב שלא אוותר עליו, והוא לבנות מערכת אצלי בבית, הילדים ממש דורשים ממני. בחגים ובחופשות אני כל הזמן הולכת לגן כדי לעקוב אחרי הערכים והם הולכים אתי, עוקבים אחרי המים, אחרי השתילה, והניקוי. זו התעסקות שוטפת, ואני מרגישה שהיא סוג של תרפיה, אין יותר כיף מזה. זה גם סוג של אמנות ויצירה. אני ראש ועד ההורים בבית הספר התיכון, הצעתי למנהל להקים מערכת הידרופונית, זה התעכב בגלל הסגרים, ואני אמשיך להציע.
יש לי בת דודה שגרה בגרמניה, יועצת בבתי ספר תיכון ומרצה באוניברסיטה, שלחתי לה תמונות של הפרויקט, והיא הראתה את זה לקולגות בבית הספר, והן התעניינו מאוד. בשבוע שעבר שלחתי להם סרטון עם הסבר, ובעוד שבועיים נעשה פגישת זום אתם ובת הדודה שלי תתרגם אותי, ואני אסביר להם איך זה עובד. הן פעם ראשונה רואות דבר כזה.
