הדרך לעצור את הסחר בהיתרים – לתת "גרין קארד" לעובדים הפלסטינים

נייר עמדה של מען – ארגון עובדים (ע"ר)  ו- LEAP סיוע משפטי לפלסטינים

ינואר 2022

נייר זה קורא לשינוי שורשי ב"משטר ההיתרים" לעובדים פלסטינים בישראל. לפי ההצעה שמפורטת  להלן, יופסק הנוהל של היתרים הקשורים למעסיקים ומותנים בהסכמתם. במקומם יונפק לעובדים כרטיס "גרין קארד" שיאפשר להם לעבוד באזור מסוים או בענף מסוים, ללא תלות בהסכמה או באישור של מעסיק. ה"גרין קארד" יאפשר לעובדים להיכנס לישראל ולחפש עבודה באופן חופשי, וכך ישים קץ לשליטה של המעסיקים בהיתרים. שיטה זו תשים אחת ולתמיד סוף להנפקת היתרים פיקטיביים ומכירתם, ולתיווך הבלתי חוקי בהיתרים, שמגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה אל תוך השוק האפור. ההצעה  באה לנוכח כישלון הרפורמה מדצמבר 2020 שאותה הוביל מנהל האוכלוסין וההגירה, ואשר היתה אמורה להעביר את ההיתרים מידי המעסיק לידי העובדים, ובכך לשים קץ לסחר בהיתרים.

משהו רקוב בממלכת משטר ההיתרים שמסדיר את כניסת העובדים הפלסטינים לישראל. בנוסף למציאות הקפקאית שעובדים אלו נתונים לה מדי יום במעברים הצפופים, ולניצול שלהם על ידי מעסיקים, הם נופלים קרבן למתווכים ישראלים ופלסטינים שביחד מנהלים סחר עברייני בהיתרים. עשרות אלפי עובדים נדרשים לשלם דמי תיווך חודשיים של כ-2,500 ₪ לחודש ואף יותר, תמורת היתר עבודה אצל מעסיק פיקטיבי שאינו מעסיק אותם בפועל.

מצבם של העובדים הפלסטינים שמועסקים בישראל הפך בשנה האחרונה לנושא שנידון ברמות שונות, בין היתר בשל תחילת יישומה של הרפורמה בשיטת ההיתרים בדצמבר 2020 [i]. עצם ההחלטה על רפורמה היווה הודאה עקיפה של הרשויות, שמדובר במערכת מעוותת המהווה כר פורה לשגשוג שוק צללים שמגלגל מאות מיליוני שקלים לידי קבלני בניין ישראלים העוברים על החוק בריש גלי, ושותפיהם, המתווכים הפלסטינים מהעבר השני של הקו.

ישנה הסכמה כי אבן הנגף בשיטה הקיימת היא הסמכות הבלעדית שניתנה לקבלנים הישראלים להעניק היתר עבודה. אותם קבלנים שזכו לאישור של מנהל האוכלוסין וההגירה להעסיק עובדים, חייבים להיות קבלנים רשומים בענף הבניין, והם מתחייבים להעסיק בפועל את העובדים שקיבלו היתר. העברה או מכירה של היתרים אסורה על פי החוק. אלא שקבלנים רבים עושים שימוש מניפולטיבי בשליטה שבידיהם, ומדווחים על מספר עובדים גבוה בהרבה מזה שבכוונתם להעסיק. כך הם יכולים למכור את יתרת ההיתרים בתשלום חודשי של 2,500 ש"ח ולגרוף רווחים קלים. הקבלנים שמוכרים את ההיתרים העודפים, תלויים כמובן במתווך שיושב בצד הפלסטיני, ובקבלן משנה שידאג להעסקתו בפועל של  העובד. הכספים מחולקים בין כל ה"שותפים", אבל הנתח העיקרי מהשלל מגיע לקבלן – בעל  ההיתרים המשמש כציר של המערכת הבלתי חוקית הזו.

התיווך האסור בהיתרים – קרי העברת עובדים למעסיק אחר – הינו עבירה על החוק[ii]. הרווח של אלפי שקלים על כל עובד מדי חודש, שמתקבל "מתחת לשולחן", הוא עבירה שניה על חוקי מס הכנסה. הרפורמה מלמדת שהרשויות מודעות לתופעה, והיה מתבקש כי תינקט פעולה נמרצת לאיתור עבריינים, שלילת רישיונם, חקירתם, העמדתם לדין והענשתם בכל חומרת הדין. אלא שדבר מכל אלו לא נעשה. רשות האוכלוסין וההגירה לא שללה את האישור של אף קבלן לקבל היתרים להעסקת עובדים פלסטינים, ורשות המיסים לא פתחה בחקירה על העלמת מס בנושא.  

הרפורמה הבטיחה לשנות את המצב ולשים קץ לסחר בהיתרים

הרפורמה יצאה לדרך בדצמבר 2020, בהודעה משותפת של מנהל האוכלוסין וההגירה שמנהל את מתן ההרשאות להיתרים מול הקבלנים, ומפקדת התאום והקישור שפועלת מול העובדים. המטרות שקבעה הרפורמה היו ראויות. בין השאר היא קבעה שיש להעביר את הבעלות על ההיתר מהמעסיקים לעובדים, לייצר קשר ישיר בין המעסיקים והעובדים, ולחסל את תופעת הסחר בהיתרים.

בין השינויים העיקריים שכללה הרפורמה:

  • ביטול המכסה על מספר העובדים שמעסיק יכול להעסיק. המכסה שנקבעה היא לענף כולו: לפי הנוהל החדש יכול כל מעסיק בעל אישור, לדרוש כל מספר של עובדים ללא הגבלה (סעיף ב.9 ברפורמה).
  • הנוהל החדש קובע שאחרי הפסקת הקשר בין עובד ומעסיק יישאר שמו של העובד למשך 60 ימים בתוך המכסה הכללית. בתקופה זאת יוכל להתחיל לעבוד אצל מעסיק אחר. עובד שלא ימצא מעסיק חדש בתוך 60 הימים, יאבד את מקומו במכסה הכללית של העובדים שיכולים להיכנס לעבודה בישראל (סעיף ב.11).

הנוהל של הרפורמה לא פירט מהם הצעדים שינקטו נגד הסחר בהיתרים. על אף שתופעה זו סומנה כבעיה העיקרית, לא צוין מי יהיה ממונה על המאבק נגדה, ולא ניתנו המלצות לנקיטת צעדים, השקעת משאבים או הקצאת תקציבים למאבק בנגע העברייני. בהמשך הסתבר שגם במהלך יישום הרפורמה נמענו השלטונות מנקיטת כל צעד להצרת צעדיהם של המתווכים ושל הקבלנים העבריינים.

בפועל הרפורמה סיבכה את המצב והגדילה את היקף הסחר בהיתרים

בתום שנה להפעלתה של הרפורמה, פורסמו בחודשים האחרונים דו"חות וכתבות[iii] בהם נחשף הכישלון הבולט שלה, וברור שמטרותיה לא מומשו. מעדויות רבות שאספנו עולה שהרפורמה הביאה לתוצאה ההפוכה מזו שאליה כיוונה: במקום למגר את הסחר בהיתרים, הרפורמה גרמה לחיזוק וביסוס מעמד המתווכים והרחבת היקף הסחר בהיתרים; ההיתרים ממשיכים להיות בשליטת המעסיקים; צינור הקשר בין העובדים והמעסיקים סתום; והשליטה נותרה בידי הקבלנים, כשהעובדים ממשיכים להיות תלויים בחסדיהם.

הכשל העיקרי ברפורמה הוא ביטול המכסה על מספר העובדים שמעסיק יכול להעסיק, במיוחד כשנוספה לו החלטת הממשלה בשנה האחרונה שהגדילה את מכסת ההיתרים לעובדים בבניין[iv]. כך התאפשר למתווכים להגדיל באופן משמעותי את היקף הפעולה שלהם. באופן הזה שימשה הרפורמה כמנוע אדיר כוח למכונת הסחר בהיתרים. גורמים המנהלים מעקב אחרי המתרחש בשטח מדווחים על קבלנים ישראלים שנהגו להעסיק 5 או 10 עובדים, ועל  אף שאין להם פרויקטים גדולים הגישו בקשות וקיבלו היתרים למספר גדול בהרבה מזה שהם מסוגלים להעסיק. לפי אחד הדיווחים, מעסיק קטן קיבל ממנהל האוכלוסין וההגירה מכסה ל- 100 היתרים, ותוך יומיים הצליח למכור אותם באמצעות מתווכים. משרדי התיווך בגדה המערבית הם שנמצאים בקשר עם העובדים, משווקים את ההיתרים שנרכשו מאותם קבלנים, וגוזרים לעצמם חלק מהרווחים. שוב סוחרי ההיתרים הם מי שמיהרו לנצל את הפרצות בשיטה החדשה.

דיווחים שקיבלנו מעובדים באזור שכם ואזור דרום הר חברון מעריכים שמספר משרדי התיווך להיתרים בגדה תפח, והוא עומד כעת על עשרות בכל אזור. רק בשכם, לפי הדיווחים, ישנם 40 משרדים כאלו; באזור דהריה ויטא (דרום הר חברון) פועלים כ- 20 משרדים; ובערי הגדה פועלים, על פי הערכות, מאות משרדי מתווכים שעובדים באופן צמוד כפי שצוין עם הקבלנים הישראלים שמשיגים את המכסה להיתרים.

בניגוד למה שהיה מצופה מהרפורמה, גם היום אין לעובד כל אפשרות לעזוב את המעסיק ולהחזיק בידו את ההיתר לעוד תקופה סבירה על מנת להיכנס לישראל לחפש מעסיק חדש בכוחות עצמו. אמנם ההיתר נשאר על שמו של העובד בתוך המכסה הכללית של עובדי הבניין למשך 60 ימים, אך בפועל, מרגע שעזב את מקום העבודה מעמדו משונה למעמד של מסורב כניסה, ולכן כניסתו לישראל נאסרת. הדרך היחידה הפתוחה בפניו היא לנסות לקבל היתר זמני לצורך חיפוש עבודה, ובמקרה הטוב יקבל היתר כזה למשך שבוע אחד בחודש. הסיכוי למצוא מעסיק חדש בתנאים אלה הוא נמוך ביותר, והתוצאה הסופית עלולה להיות אותה תוצאה, קרי: עזיבת מעסיק פרושה איבוד האפשרות לעבוד בישראל.

כך יצא שגם ארכת 60 הימים שהיתה אמורה לשפר את כוח המיקוח של העובדים הפלסטינים הפכה לעוד מכשיר להעצמת מעמדם של המתווכים. עובד שעזב את מעסיקו או פוטר ואין לו ביטחון שישיג עבודה חלופית נאלץ עתה למהר ולפנות למתווך ולשלם את דמי התיווך כדי לחזור למערכת ולממש את היתרון הנעוץ בכך ששמו נותר במכסה הכללית למשך 60 ימים. החשש הטבעי של העובד הוא שאם בימים הראשונים לאחר שפוטר לא ימצא מעסיק חדש, יעברו 60 הימים במהרה, והוא יאבד את מקומו שכביכול מובטח ברשימת העובדים הכלולים במכסה. במצב בו הקבלנים יכולים בלי חשש לחכות לעובד שיגיע דרך המתווכים, בפני העובד חסומה למעשה הדרך לאיתור מעסיק שיקלוט אותו ישירות. זה מהווה עבורו תמריץ נוסף לקנות היתר עבודה באמצעות מתווך.

למעשה הנוהל החדש הרע את מצבם של העובדים עקב הסרת ההגבלה על מספר העובדים הפלסטינים שהמעסיקים יכולים לבקש עבורם היתרי כניסה, והתוצאה היא כי המעסיקים חופשיים "למכור" באמצעות המתווכים כמות גדולה יותר של אישורי עבודה פיקטיביים.

  הקבלנים שמוכרים היתרים הם העבריינים הראשיים

חשוב להדגיש כי הקבלנים הישראלים, שמוכרים היתרים פיקטיביים לעובדים, לא מבצעים רק עבירה חד פעמית של הכנסת עובד באופן לא ישיר וגריפת רווח בלי דיווח למס הכנסה. קבלן שמדווח למת"ש על "העסקת" אותם עובדים, מייצר מצג שווא מתמשך של העסקה מתמשכת. מדי חודש הוא מדווח על ימי העבודה שלהם למת"ש, ומעביר בהתאם את תשלומי מס ההכנסה, הביטוח הלאומי, הפנסיה, בול הבריאות והיטל ההשוואה שנדרשים. מת"ש מדפיס את התלוש של העובד ומעבירו לאותו קבלן ישראלי, שאמור למסור אותו לעובד. אלא שלאותו קבלן שיושב בתל אביב או בבאר שבע ובמקומות אחרים אין כלל קשר לעובד, והתלוש מונח אחר כבוד במגירות משרדיו או בסלי האשפה מדי חודש. עובדים פלסטינים לא מקבלים תלושים ואינם יודעים כמה ימי עבודה נרשמו להם ומה הופרש לקרן הפנסיה שלהם.

העובדים הפלסטינים שרוכשים את ההיתרים בלית ברירה – קרי משלמים 2,500 ש"ח מדי חודש – עושים זאת בהנחה שישיגו מקום עבודה בטוח שישלם להם שכר מתגמל. אלא שהקבלן, שעל שמו קיבלו את ההיתר, כלל לא מוכר להם. רובם המכריע אינם יודעים מיהו ומעולם לא פגשו בו או בנציג שלו. מי שהם מכירים הוא בדרך כלל קבלן משנה פלסטיני שמקושר למשרד התיווך, ושתפקידו לארגן קבוצת עובדים, להשיג מקום עבודה, לדאוג להסעות ולנהל את העבודה באתר.

הקבלן הפלסטיני עורך בדרך כלל הסכם בעל פה עם כל עובד לגבי השכר היומי שישולם לו. סכום זה משולם רק בגין יום שבו מגיע העובד בפועל לאתר. אם בשל מזג אויר, חג או מחלה העובד נותר בבית, הוא לא מקבל שכר או כל תגמול אחר. גובה השכר אינו קשור למה שנרשם בתלוש (שכאמור אף עובד לא מקבל לידיו). השורה התחתונה היא שמדובר בעובדים שאחרי ששילמו דמי תיווך גבוהים כל חודש, נתונים למעסיק שאינו מבטיח להם זכויות סוציאליות. המצב חמור אף יותר במקרה של תאונת עבודה – אחד הרכיבים הבודדים בהם מבוטח העובד הפלסטיני על ידי הביטוח הלאומי: העובד נותר בסוג של לימבו, שכן המעסיק הרשמי שלו כלל לא נמצא בשטח ואין לו כל מגע איתו; ובעלי האתר בו הוא מועסק אינם קשורים אליו  פורמלית, ויכולים ללא קושי לטעון שהפגיעה התרחשה במקום אחר ולא באחריותם; ולמעשה אין מי שידאג לטיפול בו או לפיצוי על היעדרות מהביטוח הלאומי.

נכון שבלי המתווכים המוכרים את ההיתרים במחיר מופקע, ובלי הקבלנים הפלסטינים שמנהלים את התהליך ומביאים קבוצות עבודה לשטח, לא היה הקבלן הישראלי שהשיג את ההיתרים יכול לממש את פוטנציאל הרווח. אבל אין כל ספק כי הדג מסריח מהראש. המתווכים/ קבלנים הפלסטינים משמשים כאן כסייענים למי שגורף את הרווח הגדול ביותר.

הסדרים ארכאיים שאינם משרתים כל מטרה  

150 אלף עובדים תושבי הרשות הפלסטינית מועסקים בענפי הבניין, התעשיה, החקלאות, בתי המלון והשירותים בישראל. אין מדובר בתופעה שולית או זמנית. קבוצת עובדים זו ממלאת תפקידים חשובים בכלכלה הישראלית, והכנסותיהם מניעות את המשק הפלסטיני המשותק כמעט לחלוטין. כל הערכה ריאלית של המצב מצביעה על כך שבתקופה הנראית לעין ימשיך מספר גדול זה של עובדים למצוא פרנסתו בישראל ויש החוזים שמספרם אף יגדל. ברור שנדרשת הסדרה הגיונית ויעילה של כניסתם לישראל. המצב הנוכחי גורם לפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות של עובדים אלו, ואינו משרת שום מטרה זולת רווחים קלים למתווכים וגלגול של מיליונים בכסף שחור.

הרציונל הרשמי שנותן את השליטה למעסיקים הוא הצורך הביטחוני לייצר מנגנון פיקוח ומעקב אחרי העובדים.  לפי התפיסה הקיימת, העובד נמצא יום יום תחת פיקוח של המעסיק שנתן לו היתר כניסה. בפועל, רובם המכריע של העובדים שנכנסים לישראל אינם מועסקים על ידי המעסיק שעבורו ניתן להם היתר, וכך הרציונל הביטחוני מאבד כל משמעות. כ-30 אלף עובדים פלסטינים בישראל נכנסים באמצעות היתרים שנרכשו על ידי מתווכים. עוד כ-40 אלף נכנסים מדי יום לתוך שטח ישראל ללא היתר בכלל, תוך ניצול פרצות בגדר ההפרדה. כניסתם של עובדים אלו גם היא אינה סוד. הרשויות מתירות אותה ומאפשרות את התופעה כשסתום לחץ שאמור למתן את המתח הביטחוני בשטחים. ההנחה היא שאנשים שיש להם הכנסה כספית ורמת חיים סבירה ייטו לכיוון של התנהגות נורמטיבית ולא יגררו לפעילות אלימה. כך יוצא שכ-70 אלף איש נכנסים לישראל בלי שלרשויות יש שליטה כלשהי על מקום המצאם גם במצב הקיים.  

כפי שעולה מהתיאור כאן, ברור שאין כל הצדקה ביטחונית, כלכלית או חוקית למשטר ההיתרים. מדובר בשריד מהעבר שממשיך לפעול, תוך שהרשויות הישראליות מסרבות להתעמת עם הגורמים רבי ההשפעה, הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני, שמפיקים מהשיטה הקיימת רווחים שמנים.

לבטל את התלות במעסיקים

אין כל דרך לשים קץ לתופעת המתווכים כל עוד הכניסה לישראל מותנית בהיתרים שהשליטה עליהם היא בידי המעסיקים. כל עוד יש בידי מעסיק אופציה של העסקה ספורדית של עובדים לתקופות קצרות וללא התחייבות, אין לו כל דחףלעבור לשיטת העסקה ישירה. גם המנגנון שנקבע ברפורמה, שמאפשר לכאורה מעבר של עובדים ממעסיק אחד למשנהו, לא הוכיח את עצמו. בפועל העובדים נותרו תלויים בהסכמתו של מעסיק אנונימי, מבחינתם, להוציא עבורם היתר, וכוח המיקוח שלהם למעשה מנוטרל.

רק עובד שחופשי בכל רגע לבחור את מקום העבודה יכול לנהל מול המעסיק התדיינות על תנאי העבודה ולעצור את הפגיעה המתמשכת בזכויות בתנאים ובבטיחות בעבודה. במקום ניסיונות כושלים לעגל את המרובע ולהנציח את השיטה של ההיתרים, אנו מציעים שינוי שורשי שיבטל אחת ולתמיד את כבילת העובדים למעסיק מסוים.

לפי ההצעה שלנו, יונפקו לעובדים כרטיסי "גרין קארד" שיאפשרו להם לעבוד באזור מסוים או בענף מסוים, ללא כל תלות בהסכמה או באישור של מעסיק. באמצעות ה"גרין קארד" יוכלו העובדים להיכנס לישראל ולחפש עבודה באופן חופשי בדיוק כמו שנקבע לגבי תושבים פלסטינים בגיל 55 ומעלה. דרך זאת תשים קץ לניצול העובדים, לסחר בהיתרים, ולכוחם של המתווכים. במקום לדבוק בהסדרים ארכאיים שאינם משרתים כל מטרה סבירה הגיע הזמן לייצר מנגנון מודרני ויעיל התואם את המציאות המשתנה.

למידע נוסף: דובר מען – יואב גל טמיר 050-7859475 / LEAP – Contact | My Site (legalaidforpalestinians.com)

תצלום באדיבות האגודה לזכויות האזרח


[1] הנוסח הסופי של הנוהל להסדרת העסקת עובדים פלשתינאים בישראל בענף הבניין פורסם על ידי רשות האוכלוסין וההגירה ביום 6.1.2021 בעוד שיישומו החל חודש קודם. https://bit.ly/3pybe1V

[1] במשך העשור האחרון יש רק קבלן אחד שהואשם בסחר בלתי חוקי בהיתרים ונשפט ל-3 שנות מאסר – פסק הדין בענינו חשוב למרות שהוא יוצא דופן בשל חוסר המעש המשווע של הרשויות מול מאות קבלנים שמבצעים עבירה של סחר בהיתרים יום יום. https://portal.takdin.co.il/Article/Article/4369310

[1]  דו"ח מנובמבר 2021 שכתבו חגי אטקס וופאק עדנאן עבור המכון למחקרי בטחון לאומי בכותרת "הרפורמה במשטר ההיתרים של עובדים פלסטיניים בישראל: הערכה ראשונית" קובע שהרפורמה לא הצליחה להביא לשינוי והסחר בהיתרים ממשיך. כתבה של נורית יוחנן בתאגיד השידור כאן גם היא קבעה "למרות הרפורמה: הסחר בהיתרי העבודה לפלסטינים לא פוסק" (כאן 19.12.21). מאמר של מירב ארלוזורוב (דה מרקר 21.12.21) גם הוא מתח ביקורת על כשלונה של הרפורמה לשים קץ לסחר בהיתרים "לא מוסדר ולא במקרה: גם הרפורמה לא פתרה את מצוקת הפועלים הפלסטינים" [1]  ב-1.8.21 החליטה הממשלה על הגדלת המכסה על רקע משבר הדיור, ועדת השרים אישרה את הצעת שר השיכון להוסיף 15,500 פועלים פלסטינים ו-13,500 פועלים מחו"ל, כשמספרם הכולל יעמוד כעת על 110 אלף. אלקין: "ההחלטה תאפשר הגדלה משמעותית של היצע הדירות" https://www.ynet.co.il/economy/article/hyn74zejy

עוד..

עובדים ועובדות פלסטינים

קו לעובד ומען לרשות האוכלוסין: יש לאפשר לעובדים הפלסטינים, שפרנסתם נגדעה לפני 4 חודשים, למשוך את כספם מקרן הפנסיה מבלי שההיתר שלהם יתבטל.

קו לעובד ומען לרשות האוכלוסין: יש לאפשר לעובדים הפלסטינים, שפרנסתם נגדעה לפני 4 חודשים, למשוך את כספם מקרן הפנסיה מבלי שההיתר שלהם יתבטל.
Kav LaOved – קו לעובד ומען, ארגוני זכויות עובדים, פנו לרשות האוכלוסין – האחראית על העסקת עובדים פלסטינים – בבקשה לנקוט בצעדים שיקלו על סבלם של העובדים מחד וימנעו כאוס בשוק העבודה מאידך. הפנייה הציעה פתרון יצירתי למצב אבסורדי: מצד אחד הממשלה מונעת כניסת עובדים פלסטינים, ומאידך מונעת מהם אפשרות לפדות את חסכונותיהם הפנסיוניים בקרן עמיתים.

המשך »
עובדים ועובדות פלסטינים

אי אפשר לדחות עוד את ההחלטה – יש להחזיר את העובדים הפלסטינים לעבודה בישראל עכשיו

מערכת הביטחון מנהלת בימים אלו דיונים קדחתניים בניסיון למנוע התלקחות בגדה המערבית. לפי ידיעה בוויינט הבוקר (יום ב' 5.2) הדיון מתמקד בשתי שאלות: האם להכניס את 100 אלף הפועלים הפלסטינים עם היתר לעבוד בישראל; והאם להתיר למתפללים מוסלמים מהגדה שיאושרו להיכנס לירושלים במהלך החג. הערכת גורמי הביטחון היא שחודש רמדאן, שיחל השנה ב-10 במרץ, עלול להיות נפיץ יותר מתמיד על רקע המלחמה בעזה, ולכן השאלות האלו מוגדרות כקריטיות.

המשך »
פרויקט מזרח ירושלים

מתייצבים בשירות התעסוקה ולא רוצים שזכויותיכם יפגעו? חוששים להגיע לשירות התעסוקה בגלל העומס? ארגון "מען" עושה לכם סדר!

מאז 7/10, השתנו הנהלים של שירות התעסוקה. נכון להיום, שתי לשכות התעסוקה בירושלים פתוחות ומקבלות קהל ללא תור. עם זאת, לשכות התעסוקה עמוסות מאוד.

המשך »
עובדים ועובדות פלסטינים

הממשלה בונה על עובדים זרים במקום פלסטינים – ורק מחמירה את הבעיה

הכתבה שפרסם היום 4.1 "כלכליסט" מבקרת בחריפות את מדיניות הממשלה בכל הקשור לנושא העובדים הפלסטינים ומדגישה כי עובדים זרים אינם יכולים להוות אלטרנטיבה לענף הבניין. כתב כלכליסט, שלמה טייטלבאום, מצטט כלכלנים וגורמים בענף הבניין שמאשרים את מה שטוען מען ארגון עובדים מזה זמן.

המשך »
עובדים ועובדות פלסטינים

חזרת העובדים הפלסטינים לישראל: צורך קיומי לישראל ולפלסטינים

עד ה-7 באוקטובר הועסקו בשוק העבודה הישראלי למעלה מ-200 אלף עובדים פלסטינים מהגדה ועזה. עבודה שהיא למעלה מ-20% מהתל"ג הפלסטיני, כ- 3.5 מליארד דולר בשנה. עם פרוץ המלחמה הוכרז בישראל מצב חירום, נאסרה כניסת פלסטינים לישראל, ונסגרו באופן מוחלט 11 מחסומים המקשרים בין הגדה המערבית לישראל. כך נותרו מאות אלפי משפחות פלסטיניות ללא מקור פרנסה במשך חודשיים וחצי, וללא אופק לחזרה לעבודה. וגם המעסיקים הישראלים מתקשים לחזור לתפקוד בלי עובדיהם.

המשך »

אנא כתבו את שמכם המלא, טלפון ותיאור קצר של נושא הפנייה, ונציג\ה של מען יחזרו אליכם בהקדם האפשרי.

رجاءً اكتبوا اسمكم الكامل، الهاتف، ووصف قصير حول موضوع توجهكم، ومندوب عن نقابة معًا سيعاود الاتصال بكم لاحقًا








כארגון שמחויב לזכויות עובדים ללא הבדלי דת, גזע, לאום, מגדר או מקצוע - דמוקרטיה היא נשמת אפינו.
מען מתנגד בחריפות לחוקי ההפיכה המשטרית שממשלתם הקיצונית של נתניהו, לוין, בן גביר וסמוטריץ' מנסה לכפות.

ללא דמוקרטיה אין זכויות עובדים,
כשם שארגון עובדים לא יכול להתקיים תחת דיקטטורה.

רק ניצחון המחנה הדמוקרטי יאפשר לפתח דיון בשאלה הפלסטינית, ולהגיע לפתרון אלטרנטיבי לכיבוש ולאפרטהייד, תוך הבטחת זכויות אדם ואזרח לכל, ישראלים ופלסטינים כאחד. כל עוד משטר האפרטהייד מתקיים, המחנה הדמוקרטי לא יצליח להביס את הפשיסטים הישראלים. לכן מען פועל לצרף את החברה הערבית והפלסטינית למחאה.

אנו מזמינים אותך:

לצעוד איתנו בהפגנות ולבנות אלטרנטיבה איגוד מקצועית, יהודית-ערבית דמוקרטית בישראל. הצטרפו היום לקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו "צועדות/צועדים עם מען במחאה"

להצטרף למען ולאגד עובדים במקום העבודה שלך . קראו כאן איך מתאגדים במען.

לעקוב אחרי העבודה של מען ברשתות החברתיות