פורסם בדה-מרקר, ב- 30.11.2015 למאמר בדה מרקר לחץ כאן
מאת רותם אילן ואסף אדיב
כשהממשלה מתירה לייבא עובדים מסין ומאפשרת לקבלני כוח אדם לגבות עשרות אלפי דולרים בלי פיקוח, האם מישהו מצפה באמת שהקבלנים יעסיקו עובדים מקומיים או יביאו עובדים דרך מדינות שעמן קיים הסכם?
החלטת הממשלה בספטמבר להתיר יבוא של 20 אלף עובדים סיניים לענף הבנייה מהווה סטירת לחי למאמץ להסדרת העסקתם של מהגרי עבודה בישראל בכלל, ובענף הבניין בפרט. ב–15 השנים האחרונות אימצו ממשלות ישראל החלטות שהורו לצמצם באופן ניכר את הבאתם של מהגרי עבודה לענף הבניין. נוסף על כך, בשורה של החלטות ממשלה נקבע כי יבוא מהגרי עבודה ייעשה רק בהסכמים בילטראליים עם מדינות המוצא.
הסכמים ישירים אלה בין המדינות הם קריטיים כדי למנוע סכנה של סחר בבני אדם והעסקה פוגענית. החלטת הממשלה מ–2010 להתנות יבוא של מהגרי עבודה בהסכם עם מדינת המוצא שלהם, נועדה בין השאר לשים קץ לגביית דמי תיווך אסטרונומיים מהעובדים. במקרה של העובדים הסיניים, מדובר בסכומים שהגיעו עד ל–30 אלף דולר לעובד. בדיוק כדי למנוע תופעות כאלה, מדינות מתוקנות שזקוקות למהגרי עבודה, חותמות על הסכמים בילטראליים בפיקוחו של ארגון ההגירה הבינלאומי IOM, ואולם ממשלת סין מסרבת לחתום על הסכם בילטראלי עם ישראל, ואף דרשה לגזור לעצמה קופון על חשבון העובדים, בסך 6,000 דולר לאדם. עובדה "פעוטה" זו לא מנעה מהממשלה להתיר את הרסן ולהסכים ליבוא העובדים.
אחרי ההתקדמות המשמעותית בתחום, שכללה חתימת הסכמים בילטראליים בענף הבניין עם שלוש מדינות שונות, קיבלה הממשלה החלטה פופוליסטית, חסרת כל בסיס כלכלי או מקצועי. הטענה שלפיה התרת יבוא של עובדים סיניים תפתור את המחסור בדירות ותוריד מחירים, היא פשוט חסרת שחר. ראשית, מחירי הדיור היו בעלייה מתמדת, גם כשמספר העובדים הזרים היה בשיאו. שנית, השיא במספר התחלות הבנייה השנה הושג מגידול ניכר בקליטה של עובדים מקומיים בבניין, כולל בעבודות "הרטובות", ובמספר הפלסטינים ומבקשי המקלט המועסקים בענף.
נראה כי שר האוצר, משה כחלון, שקידם את ההחלטה, מחפש את המטבע מתחת לפנס, במקום לחפש פתרון שורשי לבעיית ענף הבנייה. נדמה כי זאת החלטה שתשרת קבוצה אינטרסנטית של קבלנים וחברות כוח אדם בלבד. הזוגות הצעירים שרק רוצים לרכוש דירה, בוודאי לא ייהנו מהעברת הכספים מכיס לכיס. לעומתם, העובד הסיני יהיה משועבד למעסיקו, בשל החוב העצום שצבר בהלוואות כדי לקבל היתר עבודה; עובדים ישראליים ייפלטו משוק העבודה בבניין, כי לא יוכלו להתחרות בתנאים שבהם מועסקים מהגרי עבודה; תחזור מדיניות "הדלת המסתובבת", שגורמת להבאת עובדים חדשים עבור דמי תיווך נוספים; ותחול נסיגה ממחויבות המדינה לשים קץ לתופעות פסולות אלה.
אנו מייצגים כמה ארגונים לזכויות אדם וזכויות עובדים, המתנגדים ליבוא העובדים מסין ומצביעים על פתרונות חלופיים: לתגמל עובדי בניין מקומיים ולמשוך עובדים איכותיים לענף; לחדש הכשרת עובדים שהופסקה בשל היצע זול של עובדים זרים; לאפשר ליותר עובדים פלסטיניים ומבקשי מקלט לעבוד בבניין; להתיר במידת הצורך יבוא עובדים ממדינות כמו בולגריה ורומניה, שעמן יש לישראל הסכם בילטראלי; ולקדם טכנולוגיות חדישות.
כל זה לא יקרה כעת. כשהממשלה מתירה לייבא עובדים מסין ומאפשרת לקבלני כוח אדם לגבות עשרות אלפי דולרים בלי פיקוח, האם מישהו מצפה באמת שהקבלנים יעסיקו עובדים מקומיים או יביאו עובדים דרך מדינות שעמן קיים הסכם?
נורמות חוקיות ואנושיות בתחום העסקת עובדים אינן סחורה שמתמקחים על מחירה בשוק. אנו דורשים לבטל את ההחלטה המחפירה, לדבוק בעקרון שאין להעסיק עובדים ממדינה שמסרבת לחתום על הסכם – ולאפשר לעובדים מקומיים ומהגרים כאחת להתפרנס בכבוד.
אילן היא מנהלת תחום הגירה באגודה לזכויות האזרח, אדיב הוא מנכ"ל ארגון העובדים מען
