עובדים פלסטינים בחברת 'נ.א תעשיות מתכת', שנמצאת בהתנחלות מישור אדומים, הכריזו על שביתת אזהרה ב-18/12 – בעקבות סירובו של מעסיקם להיענות לדרישותיהם. 11 פועלים שהשתתפו בשביתה מאוגדים בארגון העובדים 'מען', – שהם הצטרפו אליו אחרי שהשתכנעו שבכוחו להגן על זכויותיהם.
הפועלים קיבלו החלטה לצאת לשביתה בעקבות סכסוך עבודה שנמשך כמה חודשים, אשר במהלכו התקיימו מספר ישיבות ללא כל התקדמות במשא ומתן מול המעסיק. מנסיונם הם יודעים שמנהל המפעל ובעליו מר אריה נחום הוא מומחה למשיכת זמן ודחיית כל בקשה שמעלים בפניו, אבל זה לא מרתיע את העובדים ואת מען מלהאבק לשיפור תנאי עבודתם.
כאשר התקשרתי אל נחום, מנהל החברה, הוא אמר לי בעברית: "אני לא מכיר אותך, אני לא רוצה לדבר איתך, ולא אענה על השאלות שלך. סליחה, וטרק את הטלפון. היה ניכר שהשאלות ששאלתי, על הנכונות שלו לנהל משא ומתן רציני עם איגוד העובדים ולחתום על הסכם קיבוצי, הרגיזו אותו. הסיבה לכך פשוטה – אם הוא יעשה זאת, רווחיו יקטנו.
אוסאמה אבו ראזק הוא אחד מבין שלושה חברי הועד. הוא עובד מזה עשרים ושתיים שנה במישור אדומים, שבע שנים מתוכם בנ.א תעשיות מתכת. הוא פועל מוכשר, בעל נסיון רב בעבודה כמסגר, חשמלאי, איש-תחזוקה ורתך, אבל למרות מיומנותו, כל זכויותיו מופרות במפעל.
הוא מספר: "אני עושה הכל. אני בונה משרדים מהיסודות ועד שכפול מפתח הכניסה, כולל פרישת קווי חשמל במתחים שונים, תיקון כלי העבודה שמתקלקלים וביצוע עבודות תחזוקה. התקנתי מזגנים בדירה של המעסיק ותיקנתי את המכונית שלו. מגיע לי לקבל יותר מהמשכורת הנוכחית שלי, שלא כוללת ביטוח פנסיוני ושעות נוספות. המעסיק לא טורח לתת לנו תלושי שכר, ובמקרים המעטים שכן נתן, התלוש היה מלא בטעויות."
הוא ממשיך: "אני עובד עם משור פח. זה כלי מסוכן מאד, שכבר הספיק לפצוע פועלים שהשתמשו בו. כשזה קורה, מנהל המפעל מסיע את הפצוע במכונית לבית החולים ביריחו, ובזה מסתכם תפקידו. אתה מכיר את בית החולים שביריחו? שם אומרים לך לחזור למפעל, שיטפלו בך בעצמם. אין לנו ביטוח רפואי במסגרת העבודה, ולמנהל המפעל לא אכפת מאתנו, אחרי שהוא מפנה את הפצוע מאתר העבודה. הוא לא שואל עליו אחרי הפציעה, ובסוף החודש הוא מוסיף לו כמה שקלים לתלוש, שממילא לא משקף את שעות העבודה. הוא מתייחס אלינו כאל מכשירים חסרי ערך".
מוחמד סאלח, שממלא גם הוא תפקיד מרכזי במאבק העובדים, הוא בן ארבעים ושלוש ומפרנס שמונה נפשות. הוא עובד במפעל מאז 1996, וכיום הוא מנהל עבודה. הוא מתקן מעקות ומסגרות לדלתות וחלונות וכל עבודה שקשורה לייצור מברזל ונירוסטה. הדרישות שלו זהות לאלו של אבו ראזק: קבלת חופשה שנתית וחופשות מחלה, קופת גמל ושכר מינימום לפי שעה. הוא מוחה על כך שהמעסיק אינו משלם לו על שעות נוספות ואינו מחזיר הוצאות נסיעה, מנכה כספים מהתלוש שלו שלא בצדק, ומסרב לתת לפועלים החדשים תלושים מלכתחילה. הוא אומר: "העברתי עשרים ושתיים שנה, מחצית מחיי, בחברה הזו. אני מרוויח את שכרי בזיעת אפי, ומגיע לי לקבל אותו במלואו. אני לא רוצה להגיע לבית המשפט עבור זה."
ע'אזי עסלי, החבר השלישי בועד העובדים, הוא בן שלושים, ומזה עשור עובד בחברה כדי לפרנס חמש נפשות. לדבריו, המעסיק אינו משלם לו דמי הבראה, החזר נסיעות ושי שנתי. בסופו של דבר, הוא מרוויח פחות משכר מינימום – כלומר פחות מחמשת אלפים שקלים בחודש.
חאתם אבו זיאדה הוא האיש שסייע לרקום את הקשר בין פועלי המפעל לבין איגוד העובדים מען. חאתם עובד במוסך צרפתי במישור אדומים, ומזה חמש שנים שהוא עומל על ארגון העובדים במקום עבודתו. הצטרפותו של חאתם בזמנו ל'מען' הייתה צעד מכריע שאילץ את הנהלת המוסך לחתום בפברואר 017, על הסכם קיבוצי עם הפועלים. בעקבות ההסכם, לא רק שזכויותיהם הבסיסות של העובדים עוגנו, אלא שהם אף קיבלו תשלומי פיצויים וחובות שהגיעו להם. המקרה מלמד שכדאי וצריך להתגבר על הפחד מפני עימות עם מעסיקים. סיפורו של המכונאי חאתם אבו זיאדה העניק תקווה לפועלים רבים בהתנחלויות, וביניהם העובדים של 'נ.א תעשיות מתכת'. ברגע שהבינו שאפשר להשיג זכויות במאבק בתוך מקום העבודה בסיוע של איגוד , העובדים קיבלו את האומץ להתאחד ולהאבק במסגרת מען.
הנסיון שהצטבר במען מלמד שלפועלים הפלסטינים יש כוח רב ויכולת אמתית לשפר את תנאי עבודתם אם הם מתאחדים מאחורי ארגון עובדים נחוש. זה היה המסר שהעביר אסף אדיב, מנכ"ל ארגון העובדים מען, לעובדי המפעל כאשר פגש אותם ביום השני לשביתה, ביום ד' , ה-19.12, במסגרת יום סולידריות שארגן מען בתמיכה בעובדים השובתים. המפגש התקיים בנוכחות קבוצה של פעילים ותומכים של מען בבית קפה בסמוך לכניסה ליריחו.
אדיב הפציר בהם לא להיכנע לנסיונות המעסיקים לסכסך ביניהם באמצעות הבטחות ופיתויים, ואמר: "המעסיק צפוי להציע לאחד מכם עשרת אלפים שקלים בתמורה לחתימה על מסמך בו תוותרו על הזכויות שלכם. אם מישהו מכם יתפתה לחתום, זה יפרק את האחדות שלכם, ויהיה נצחון מוחלט של המעסיק. אתם לא תשפרו את תנאי התעסוקה שלכם כך לעולם". אדיב הסביר שמען לא תגן על עובדים שאינם מאוחדים בינם לבין עצמם. המטרה של ארגון העובדים היא להקים ועדי עובדים בתוך החברות והמפעלים, ולהוביל לחתימת הסכמי עבודה קיבוציים עם המעסיקים. במען טוענים שישנם מעסיקים במישור אדומים שהחלו להנפיק תלושי שכר ולהיעתר לחלק מדרישות הפועלים כצעדי מניעה שיניאו אותם מלהצטרף אל ארגון עובדים בעתיד.
בשיחה שערכתי עם מנכ"ל מען אסף אדיב הוא הסביר שזה "לא פשוט להגיע פיזית אל מפעלים וחברות כדי לעודד עובדים להצטרף למען. בעלי מפעלים יכולים למנוע מאתנו להיכנס למפעלים שבבעלותם." מאידך הוא מדגיש, "הם אינם יכולים למנוע מאתנו לקיים קשר ישיר עם הפועלים מחוץ לשטח המפעל או באמצעות הפייסבוק. גם לא פשוט לשכנע את הפועלים להצטרף אלינו. רק כאשר הניצול הופך לבלתי נסבל חלק מהעובדים מצטרפים למען, ומנסים לשכנע את חבריהם להצטרף. כאשר יותר משליש מהפועלים מתאגדים ב'מען', אנחנו יכולים לייצג אותם באופן חוקי."
יותר משלושים אלף פועלים פלסטינים עובדים בהתנחלויות בגדה המערבית. מאז שנת 1967 הם אינם מוגנים על-ידי איגודי עובדים, ולא מתקיים פיקוח רשמי של משרד העבודה בישראל על המעסיקים באזורים האלו. במשך שנים הפועלים עבדו מבלי לקבל זכויות משום שפחדו לאבד את מקומות העבודה שלהם. אחוזי האבטלה הגבוהים והמשכורות הנמוכות בגדה המערבית, גרמו להם לשאת בעול הניצול בדממה.
השיחות שניהלתי עם מוחמד, אסאמה, ע'אזי, חאתם ופועלים אחרים מלמדות אותי שמתחולל שינוי. כיום יש יותר ויותר פועלים המתגברים על הפחד מפני המעסיקים שלהם. ארגון מען, שמגן על הפועלים ומעודד אותם לדרוש את הזכויות והכבוד שמגיעים להם, ממלא תפקיד משמעותי בתהליך הזה.
המאמר פורסם במקור באתר "בוקרא" בשפה הערבית – תרגום יובל אברהם
