פורסמם בסלונה ב 25.11.2013
אינסאף, בת 32 ואם לשני זאטוטים, עובדת במרכז המבקרים של עמותת סינדיאנת הגליל לסחר הוגן בכפר מנדא. היא הגיעה למרכז ללמוד קליעת סלים במטרה לשפר את הכנסתה, השתלבה בקבוצת למידה מעורבת של נשים יהודיות וערביות, ותוך זמן קצר התחילה ללמד נשים מהכפר ומחוצה לו.
כפר מנדא, ליד צומת המוביל, הוא אחד הכפרים היותר שמרנים באזור, עם אחוזי אבטלה גבוהים, ובמיוחד אצל נשים. במרכז המבקרים מלמדים נשים ערביות ויהודיות קליעת סלים ומלאכת יד, מסייעים להן במכירת המוצרים, מקיימים שיעורי עברית, מארחים קבוצות מבקרים מהארץ ומחו"ל, ומארגנים ביקורים אצל נשים יוצרות בתחומים שונים.
אינסאף עצמה נולדה במשפחה מסורתית. אמה התחתנה בגיל 16 והביאה לעולם 14 ילדים וילדות בהפרשים של שנה או שנתיים (אחד נפטר), וכיום היא בת 60. היא סיימה רק שנת לימודים אחת, אבל למדה את עצמה קרוא וכתוב. כל הילדים והילדות הצטיינו בלימודים, והמורים עודדו אותם להמשיך ללמוד, ולא להסתפק בעשר שנות לימוד שאחריהן מתארסים ומתחתנים. לא כל אחיותיה המשיכו ללמוד, אבל היא היתה כמעט בת הזקונים ועקשנית, והמשיכה.
כדי לממן את לימודיה עבדה אינסאף שנתיים וחצי במתפרת תפרון בסכנין. "זה לא מקובל שבחורה תעבוד מחוץ לכפר" היא אומרת, "אבל היה אוטובוס מאורגן של פועלות מהכפר למתפרה וחזרה, וזה היה סידור מוסכם. גם אחותי עבדה אתי". אחיה עודדו אותה ללמוד וגם סייעו לה כספית – יש לה אח מהנדס, ואח שסיים מתמטיקה באוניברסיטת חיפה, אך עדין לא מצא עבודה. היא למדה מינהל ומחשבים במכללת מר אליאס בעיבלין, ולאחר מכן השלימה לתואר ראשון במכללת ויצו בחיפה. רק כשסיימה ללמוד, בגיל 24 התחתנה.
"גמרתי ללמוד ב-2007, אבל במשך 5 שנים לא הצלחתי למצוא עבודה בכפר. זאת היתה אכזבה עצומה אחרי כל המאמץ שעשיתי וכל התקוות שתליתי בלימודים", היא אומרת. "מבחר העבודות בכפר קטן – אם את אשה את יכולה להיות מורה, גננת, עובדת מועצה או פקידה בבנק / דאר. חלק גדול מהמשרות האלו תפוס על ידי אנשים שמגיעים מחוץ לכפר, ולא מצאתי עבודה קבועה. נאלצתי לעבוד כממלאת מקום כשעתיים בשבוע, כל פעם במקום אחר, תמיד בהתראה קצרה. הרגשתי שנכשלתי. בעלי מסגר, עובד בטבריה, ומרויח לא הרבה יותר משכר מינימום אחרי שמנכים לו את הוצאות הנסיעה. נכנסנו לחובות ולא ראיתי איך אנחנו יוצאים מהם."
מה עם עבודה מחוץ לכפר? "הציעו לי ללמד מינהל בבית ספר מחוץ לכפר, אבל לא היה לי רשיון נהיגה, התחבורה הציבורית דלילה, בעלי לא ראה בעין טובה שאתחיל להסתובב בדרכים, וגם אני נרתעתי. לא מזמן עשיתי רשיון".
אינסאף הגיעה למרכז המבקרים במקרה. כשעמדה בתור לרופא, ראתה אשה עם סל מקסים והתעניינה. "באתי כדי ללמוד לעשות סלים ולהרוויח קצת כסף", היא אומרת, "אבל קבלתי הרבה יותר מזה. קודם כל אני מאוד אוהבת את המפגש עם הנשים היהודיות והמבקרים מחו"ל, שבאמצעותן אני טועמת קצת מטעם העולם הרחב. רכשתי לי ידידות חדשות, הזמנתי אותן אלי לארוחה בתקופת הרמדאן, והן מזמינות אותי אליהן. אני אוהבת לשמוע איך הן חיות ועל מה הן חושבות. הן יותר עצמאיות ופעילות, ויש להן הרבה פחות מגבלות מאתנו.
"לא ידעתי כלום על סחר הוגן ועל עידוד נשים להשתכר, ונפתח לי עולם חדש. לא ידעתי שאוכל ללמד נשים יהודיות, לדבר אתן בחופשיות, וליצור יחסים. בודאי לא האמנתי שאוכל לשוחח באנגלית בפני קבוצות מבקרים מחו"ל. בכלל התפלאתי שיש אנשים מבחוץ שמתעניינים בנו. ידעתי שיש לי פוטנציאל, אבל עד שהגעתי למרכז לא הצלחתי לממש אותו, ולא ידעתי מאין להתחיל. עכשיו הכל מסתדר לי. בעלי טוען שמאז שהגעתי למרכז השתניתי, מצב הרוח שלי השתפר, ופתאום יש לנו המון נושאים לשיחה."
אינסאף חשה שהדור הצעיר של הנשים בכפר התקדם מאוד לעומת הדור של האמהות, הקודם, אבל היא גם מודאגת מהתפשטות התופעה של נישואין מוקדמים אצל נערות ללא מקצוע וללא תעסוקה. "אנחנו הולכים קדימה אבל כשאין תעסוקה ופרנסה, זה כמו ללכת עם הראש בקיר", היא מסכמת.
לאתר של סינדיאנת הגליל ומרכז המבקרים בכפר מנדא
* * *
מהי לחם ושושנים?
לחם ושושנים היא תערוכת מכירת אמנות לטובת פרויקט "נשים ועבודה" של ארגון העובדים מען ושל עמותת סינדיאנת הגליל לסחר הוגן.
תערוכת לחם ושושנים תתקיים ביום שישי ה-27 בדצמבר בין השעות 09:00-16:00, וביום שבת ה- 28 בדצמבר בין השעות 09:00 – 22:00, במתחם קסטיאל As Is, רח‘ אלפסי 36 תל אביב-יפו.
אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לסולידריות בין יהודים וערבים, עובדים ומובטלים, אמנים ופועלות חקלאות. כל ההכנסות מתערוכת "לחם ושושנים" יוקדשו להשמה של נשים ערביות במקומות עבודה, וקידום פעילות כלכלית, חברתית ותרבותית במסגרת פרויקט "נשים ועבודה" שיזם ארגון העובדים מען.
