גרסת הדפסהלשבת על ההגה 15 שעות בשכר עלוב-ניצול נהגי הובלה
מאת 
אסף אדיב
פורסם ב-The Marker בתאריך ה-12 באוגוסט 2009.
כיצד ניתן להסביר את העובדה שבעוד האבטלה עולה לשיא של 250 אלף איש, ממשיך להיות ביקוש לעובדים שאי אפשר לממשו. ללא ספק קיים כשל מערכתי בשוק העבודה.
דוגמה אחת למצב זה היא ענף התחבורה: בעוד שחברות הסעה מדווחות על חוסר בנהגים, שיעור המובטלים בישראל עולה. את הסיבה למצב נוטים לשייך לכך ששירות התעסוקה אינו מצליח לגייס מובטלים למקצועות מבוקשים; המובטלים מעדיפים לשבת בבית או לעבוד ב"שחור"; המעסיקים משלמים שכר נמוך; והמדינה נכשלת בייזום קורסים להכשרה מקצועית. אכן אבסורד.
ואולם חסרה הבנה של המצב בענף התחבורה. בענף יש שכר נמוך, העסקה ללא זכויות סוציאליות בסיסיות והיעדר אכיפת החוק. דווקא בגלל שמדובר בענף תעשייתי חיוני המעסיק יותר מ-100 אלף איש, חשיבות הדיון בנעשה בענף ברורה, שכן אין כל אפשרות להעביר את נהגי האוטובוסים והמשאיות למזרח הרחוק כפי שעשו עם מכונות הטקסטיל.
התלונה החוזרת על עצמה אצל כל הנהגים היא כפולה: ראשית, שעות העבודה - הרבה מעבר ל-12 השעות שמתיר החוק לנהג להיות על ההגה. שנית, השכר הנמוך שבנוי על שכר יסוד בסיסי, והיתר בקבלנות לפי מספר ההובלות. הקשר בין התלונות ברור: בעלי חברות ההובלה מעדיפים שהנהג יעשה עוד ועוד נסיעות כדי להפעיל את כלי הרכב כמה שיותר. הנהג, מצדו, נאלץ לקחת על עצמו שעות עבודה ארוכות כדי להבטיח שכר שיוכל לקיים בו את משפחתו.
שכר רבים מהנהגים הוא 7,000 שקל ברוטו בחודש עבור עבודה של 300 שעות - ממוצע של יותר מ-70 שעות בשבוע. נהגים רבים טוענים שהם עובדים 16 שעות ביום, נרדמים על ההגה ובכך מסכנים את הסביבה ואת עצמם. בחישוב של שכר המינימום שעליו משלמים שעות נוספות אחרי 8 שעות עבודה, עולה שהנהגים מרוויחים שכר הנמוך משכר המינימום בחישוב שעתי.
האבסורד של שוק העבודה הוא תוצאה ישירה של תפישת השוק החופשי. כאשר שוחררו חברות התחבורה, בשם התחרות החופשית, מהחובה להסכם קיבוצי והסדרי שכר קבועים והותרה התחרות הפרועה - התוצאה שלא איחרה לבוא היתה הידרדרות בתנאי העבודה והבטיחות ורתיעה מלהתקרב לענף. את הקשר הגורדי של האבטלה ניתן לפתור רק אם יובטחו למובטלים ולעובדים תנאי שכר הוגנים והסדרי עבודה בטוחים.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מען.
