גרסת הדפסההתוכנית לחיזוק שוק העבודה אינה מביאה אפילו חצי בשורה למשק
גלובס 28/12/2008
מאת 
שי ניב
"התוכנית לחיזוק שוק העבודה" שהוצג בשבוע שעבר על ידי שרי האוצר, הרווחה והתמ"ת, היא לא הרבה יותר מכותרת גדולה שמכסה על מעט תוכן. כך למשל, התוכנית מתיימרת לעודד כניסה של ישראלים לתחום הסיעוד, על חשבון העובדים הזרים. זאת, על ידי הגדלת מספר שעות הסיוע להן זכאים קשישים שנמצאו כרשאים להעסיק עובד זר, אך בחרו להעדיף סיוע מצד עובד ישראלי.
כיום קשישים ברמת זכאות של 168% לפי הביטוח הלאומי, רשאים לבחור בין שני מסלולי סיוע: האחד, מעניק להם סבסוד מלא בו הם זכאים לסיוע של עובד ישראלי שמגיע לביתם רק למספר שעות ספורות ביום. המסלול השני מאפשר להם להעסיק עובד זר שנמצא בביתם 24 שעות - וזאת בסבסוד חלקי בלבד.
משפחות רבות של קשישים מעדיפות את האופציה של העובד הזר, משום שהיא נחשבת לאולטימטיבית. גם אם יינתן תמריץ להעסיק ישראלי למספר שעות בודדות ביום, ספק אם זה יגרום לירידה בדרישה לזרים בתחום הסיעוד.
בין כל הענפים במשק שבהם מועסקים עובדים זרים, תחום הסיעוד הוא היחיד שבאמת מחייב עובדים זרים. לא קיים הישראלי שיהיה מוכן לעבוד 24 שעות בבית של קשיש - לקלח אותו, להלביש ואפילו להחליף לו חיתול.
להפסיק ייבוא של עובדים בחקלאות ובניין
אם הממשלה באמת רוצה לצמצם את מספר העובדים הזרים במשק, עליה להפסיק את הבאת הזרים לענפי החקלאות והבניין. בענפים האלה אין שום סיבה שלא יעבדו עובדים ישראלים, במיוחד מן המגזר הערבי-ישראלי שמשווע לעבודה. אלא שלממשלה הרבה יותר קל לפגוע בענף הסיעוד, מאשר לגעת בשערות ראשם של החקלאים. להם יש לובי חזק מאוד בכנסת והוא כולל את כל המפלגות. החקלאים הישראליים, מלח הארץ, התרגלו לכוח אדם זר, זול וזמין, שמוכן לעבוד כל היום ולישון בלילה בצריף. גם התאחדות הקבלנים מנהלת לובי חזק, על אף שתמרוץ כספי ראוי יכול בהחלט להכניס ישראלים לענף.
חופשה בעירבון מוגבל
גם ההסכמה לכאורה על חופשה ללא תשלום רחוקה מלהיות מוסכמת. באוצר דורשים בצדק לבצע בדיקה כלכלית קפדנית לפני שמאפשרים למעסיקים להוציא עובדים לחופשה, אבל הבעיה היא אחרת: באוצר דורשים שהמעסיקים יעניקו לעובדים שיוצאים לחל"ת הכשרות מקצועיות בחצר המפעל ועל חשבון המעסיק.
זה מעלה כמה שאלות: אם מצבו של המעסיק כל כך רע, כיצד הוא יממן הכשרה מקצועית? האם ההכשרה צריכה להיות באותו תחום עיסוק של החברה? גורמים במשק טוענים שרק מהסיבות האלה, המעסיקים יעדיפו לפטר מאשר להוציא עובדים לחל"ת.
אחת מכותרות התוכנית מבטיחה כי אקדמאים מפוטרים שיבקשו לפתוח עסק, יוכלו לקבל דמי אבטלה במקרה שהעסק ייסגר בתוך שנתיים - זאת על אף שעצמאיים אינם זכאים כיום לדמי אבטלה. אבל כשבוחנים את ההצעה לעומק, מגלים כי ניתן יהיה לקבל דמי אבטלה רק אם אותו יזם לא ניצל את דמי האבטלה לאחר שפוטר. כמה אנשים אתם מכירים שהצליחו להקים עסק רגע אחרי שפוטרו? כאילו אין חיפוש אחר מיקום, אין בירוקרטיה של הוצאות רישיונות, הכל זריז במדינה.
גם למבוגרים שבין המפוטרים אין שום מענה. תקופת הזכאות לדמי אבטלה עבור מבוגרים היא מהנמוכות ביותר מבין המדינות המפותחות, ובממשלת ישראל לא השכילו לתקן זאת לאור המשבר. במקום זאת, התוכנית כוללת הגמשת התנאים לקבלת דמי אבטלה, כך שהזכאות תינתן אחרי צבירה של 9 חודשי עבודה במקום 12. במילים אחרות, הרבה מילים יפות, מעט מדי צעדים חיוניים.
